אַהֲבָה עָצוּבָה

את כל חייה סיפרה לי, על עבודתה, משפחתה, ילדיה, הוריה, הייתי החברה הכי קרובה אליה וזה הסיפור האחרון שסיפרה לי:-

שלוש שנים חיכה  לה, כך סיפר לה עכשיו. היא זכרה את השיחות ההן, רק שלא התייחסה אליו כל כך, היתה עסוקה בחייה, בעבודתה, עד ששכחה אותו בכלל.
לא ידעה את שמו אז, רצתה להפליג עמו בסירה שהציע לה אז; לצאת  אל הים הפתוח, ים האהבה! מאז ומתמיד נהגה להקשיב לנהמת הגלים, ותמיד שם עמדה, על החול הזהוב, הביטה אל האופק, לעיתים נשאה עיניה למרום, לשיחה קצרה עם אלוהים, רצתה להגיע אל איזשהו חוף מבטחים, ידעה שהוא שם רחוק קורא לה בקול , שידר אליה גלים גלים,גלים ארוכים שהגיעו  עד אליה, אפפו אותה ולטפו  אותה כמגע אצבעות חזקות אך גם רכות.
היא נקלעה למצוקה רגשית עזה: מצד אחד הקימה סביבה חומת שלווה  אשר מאחוריה חסו רק יקיריה,  היא חששה ממסלולים לא מוכרים, לא קבועים, מצד  שני ערגה אל הלא נודע הזה בשלל גוונים, בנגיעות של תמיהה, בגישושי תשוקה. חלמה חלומות אבודים על מקומות רחוקים אשר בהם  - אך ורק בהם - תוכל להיות איתו מבלי שאיש ידע, לממש את הערגות, להוציא לאור את הכמיהות  החבויות-האזוקות בכבלי זהירותה.
חיפשה את השביל שיוביל אל טיילת חייה את הצחוק בנתה  בדרך העצב , חנקה בנשימות אהבה.
רצתה לתפור לעצמה כנפיים,לעוף קצת למרחבים, שם, ידעה בוודאות שמישהו מחכה לה.
הכנפיים לא צימחו, הזמן הריק עבר, חלפה עונה אחרי עונה. מפני  המוסכמות והדאגה  מפני פגיעה לא מימשה  דבר מהזיותיה, מפני הצער והתסכול ,כאשר אפילו לא חצי תאוותה בידה את  ניחומיה  תמיד היא משחרת בקיץ. הקיץ מאפשר לה להיגרף אל המקום שהוא לה תמיד כמפלט  היא הכי אוהבת לרוץ יחפה על שפת הים, שם - התקשתה להסביר מדוע אף לעצמה –,מצאה  את החיבור שלה אל החיים, אל האלוהים.
לפני חודשיים  - אחרי זמן כה ממושך - שמעה אותו  שוב. הגבר  החזיר לה את החיוך שקפא בזמן,עשה הסבה לגלידי קרח,  משיחה לשיחה נפתחה אליו כמו פרח אל השמש, היא לא היתה קשה לפיצוח, קל מאד  לחדור אל תוככי  נבכי  נשמתה, שקופה היא עד לעומקיה.   שמחה כל כך!  כדי ריגוש  בלתי פוסק,  ששוב חדר-חזר  אל חייה. הם נפגשו לשלוש שעות מול הירח,השיחה קלחה כמו לא עברו שלוש שנים אלא כמו לא עבר בכלל זמן  מאז ועד עתה, הם נזכרו בדברים שהצחיקו אותם, אחרי  שעתים  כאילו  איזו פֵיָה הניפה עליהם את מקלה בחיוך טוב  ,קרבו גופיהם  זה אל זה.  נצמדו. הם,התחבקו הסירו את כל המחסומים ביניהם ונשיקותיהם מתוקות מיין, כאלו שלא חוותה מעולם.
הפרידה היתה קשה, אולם הם  לא ויתרו, אחרי  יומיים שוב נפגשו, העיניים דיברו בחום, נולדה שם אהבה, נולדה  גם  התחושה כאילו נועדו זה לזו הוא דיבר  אל לבה, סיפר  על חייו , על זאת שהוא מבקש לעזוב את הבית, רע לו שם - אמר. רצה לדעת עוד ועוד עליה, מה הלך מחשבותיה, מה ברצונה לעשות למען עתיד שניהם . היא לא ידעה מה להחליט.  שקעה בהתלבטות מייסרת: טוב היה לה בחייה שלה שהתנהלו  על מי מנוחות, זרמו בשלווה, ללא  סערות. לא פקדו אותם סופות  הרסניות, אף לא  סערות שמייחלים לכמותן  הנשמה והרגש; גם המאוויים הטמונים עמוק עמוק שם בבית החזה,חייה היו נוחים בדיוק כמו שהיא רוצה , גם אם לא בדיוק כאלה שאליהם התאוותה.
הוא ביקש להתחקות  על הקורה לה  בבית ובחייה.  הבטיחה שתספר בהמשך. האיש שלח אליה מדי יום מכתבי אהבה, הם נפגשו שבוע אחר שבוע מאושרים שניהם , חזר שוב ושוב  על דבריו, לפיהם ידע שכדאי היה לו לחכות לה שלוש שנים! כל כך חשק בה! והנה עכשיו קרה הפלא: היא שלו. היא חומסת  אותו לעצמה והוא  כשלל ואהבה טורף אותה, אך  אינם רווים, הרי  בכל פעם מיד אחרי פרידתם הוא מתחיל להתגעגע לפעם הבאה.
ככל שהעמיק הקשר הם נפתחו וסיפרו על חייהם, הוא על חייו הגרועים, היא על חייה היפים.
הוא על העתיד שהוא חוזה  לשניהם. היא על ההווה שביחד איתו.  כייף לה! טיילו בטבע, יד ביד פסעו בין עצי החורש,  צילמו את הנרקיסים שזה עתה פרחו לשבוע בערך. ישבו על ספסל. החזיקו ידיים -ואהבו.
לאחר יומיים נעלם! היה כלא היה! הפסיק להתקשר,לא שלח לה מיילים אוהבים,כתבה לו שהיא מתגעגעת ושאלה בכמיהה דואבת היכן הוא? ענה לה שהוא מצטער. אבל  הוא נעלם גם לעצמו, פוקדים אותו מחשבות, רודפים אותו תעתועים, קשה לו. בבית הדומם שתק רוב הזמן עם אשתו,הוא צריך לשחק את המשחק, לחשוב עליה, על המהלכים שהוא צריך לעשות.
כאבה היה רב, חשה כמו היא נסקלת באבנים כבדות  קראה את דבריו הנוספים: הוא כבר לא בטוח האם נכון  להמשיך ולקיים את המשך היחסים  הטעונה רגשית שלהם, הסביר שהוא חי איתה בהווה ובעתיד והיא תקועה רק בהווה.  יש לו  הרבה מה לארגן בחייו. "מה בדיוק לארגן?" – שאל כאילו  שמע שאלה  שלה. טוב, היא לא כל כך מבינה בזה. יש ימים שהכל צף ויש ימים קלים שהוא מתעלם מהכל,השיחות עמה גורמות לו לשכוח את הקושי בחייו ולקוות, סיפר שחושב עליה המון, בלימודים, בלילה במיטה, מתעלס  עמה ללא הפסק, קשה לו להרדם, מפנטז, אוהב. המון תסריטים בראש.
למחרת, התקשר ואמר שאינו יכול להמשיך בקשר הזה, מעדיף לסיים אותו ככה,האם לחודש הזה היה צריך לחכות שלוש שנים? – חשבה בנפש מתעלפת.