בֵּית יַלְדוּתִי

בֵּית יַלְדוּתִי

דַּלּוּת,

זִכְרוֹנוֹתַי

עֶצֶב נוּגֶה.

פַּחַד חָבוּי בְּצִלִּי,

בֵּין הָעַרְבַּיִם

בַּלָּאט.

מֵהֵדֵי קוֹלוֹת לֵילוֹתַי, נִשְׁמְעָה הַתְּחִנָּה,

קוֹל קוֹרֵא בִּשְׁמִי.

בְּהֵד שֶׁל לַיְלָה

מִנֶּגֶד

צְלִיל בְּעָתָה,

חָשְׁשָׁה נַפְשִׁי לַחְזֹר

אֶל מִטַּת יַלְדוּתִי הַקְּטַנָּה,

כְּנַף מַחֲסֶה

אֶל נֶפֶשׁ אוֹהֶבֶת

זַעֲקַת יַלְדָּה, כְּאֵב...

כִּדְמָמָה חוֹבֶקֶת

בְּקֵן אֶבְיוֹן

קוֹרֶנֶת.