נחשי השנאה

נחשי השנאה/עידית אורדן©

בראשי מתחולל הר געש

והלבה רותחת

כשאני רואה את נחשי השנאה

זוחלים ומכישים  עם המון ארס

לא אכפת אם רוצחים

 תינוק או נערה צעירה.

שאותם מאשימים

שמהם  הם שונים.

רוצים  נחשי השנאה להשתלט

ולקבוע שלט:

 כאן גרים רק מי שלנו שווים

וכל אחרים לא יהיו כאן יושבים.

שולחים הנחשים לשון ארוכה ומאיימים

על המעיזים  לחיות חיים אחרים.

מתפתלים בשקט עם רדת החשכה

כדי  להכיש למוות בזדון את השונה,

 גם אם הם נחשים מבני עמם.

להכיש ולהרוג , בלב מלא שנאה.

את חופש הבחירה.

משאירים גם כתובת על הקיר

כדי לנו להבהיר, מי כאן שולט בעיר.

ואותנו המצב צריך לנער ולהעיר

לפני שנמשיך  לשלם את המחיר

לעצור מיד את הנחש

המסתתר מתחת לקש

כדי  שאת זממו לא ימשיך ויממש.

כמו ב-  1995

נחש צפע ארסי מכיש

 כשהוא מרגיש

שאורבת לו  סכנה.

הוא עושה זאת כהגנה.

או אורב לטרפו 

כשהרעב מכרסם בו.   

ולא מתוך שנאת הנחש.     

זה כל כך מקומם אותי. הרצח של שירה,  רצח התינוק ופגיעה במשפחתו ובביתו, הפגיעה בכנסיה  ועוד היד נטויה...שנאה עזה שמעבירה אדם  על דעתו . אחוזי טרוף. לכן לא יכולתי שלא להגיב.