שִׁירָתִי וְשִׁירָתְכֶם
אתם, אתם המשוררים של הדור הבא, אני כבר הבנתי את זה, בהתחלה לקחתי אתכם בערבון מוגבל אבל עכשיו זה סופי. המילים שלכם דואות באוויר כמעוף הציפור ומגיעות אליכם בקלות, נכנסות לתיבה מהודרת עטופה בנקודות, כיאה לבגד חדש ויפה. אני חשה בשירה הפילוסופית שלכם, לעיתים שירים שאני בכלל ל א מבינה, אתם בוחרים את המילים בקפידה ייחודית מלחימים ומעבדים, את השיר מדקדקים ואני מאבדת את המילים,ואין בשפת השירה שלי עושר צבעוני,לא בוראת רעיונות המפרים אתכם,לא יוצרת שפה ותקשורת עם עצמי ועם הסביבה למרות ש...הבערה ממשיכה בי והשירים שלי אולי מקלים על מצוקה כזו או אחרת,שירי לרוב עצובים ואולי מעציבה אתכם גם אם אני מנסה לפזר את הערפל, כשאני כותבת משהו, לא תמיד שלמה עם זה, למרות שזה בא מתוכי,שירה היא ענין של אופנה ובשירה שלי אני מעבירה מסרים לעיתים ברורים לעיתים מבולבלים,
מ ת פ ז ר ת.
רחל כתבה: "רק על עצמי לספר ידעתי" ואני אומרת : "רק על עצמי לספר לא ידעתי" למרות שמספרת ה-כ-ל למרות החיבוטים. התכנים והשדות הסמנטים שלי הינם המראות, דרכן אני למדה על חוויות והם כבר חלק בלתי נפרד מחיי, מוצאת בכתיבה גם אהבה, גם תרופה, שירתי נחוצה לי כפי שאלוהים נחוץ לכל האוהבים ולכל החולמים לשמוע ולקבל תפילה,חיוך ונחמה. השירה שלי הינה אמירה של נפשי (המיוסרת) ומוחי הקודח והעולה על גדותיו. כמו בציור, כך בשירה יש טובים ויש דהויים,את שיריי אני תולה על חבלי התקוה,אני לא מביאה מחאה ולא מבקשת מחמאה רק פורשת את האמת שלי,כותבת את שיריי מאהבת השירה ומתחביב.
את המילים שלי אני מוצאת בדרך כלל ברחוב או על הכביש או הרוח המבדרת שיערי לוחשת לי אותיות ואז אני מאבדת את הכוון לא יודעת האם זה להתחלה או לסוף גם אם אני חולמת בשפות, המילים מתפזרות...כמעט כמוני,לעיתים חוצבת מתוך נשמתי בפטיש ואיזמל וזה כואב.
אתם האלתרמנים והביאליקים ואתן, רחל ולאה גולדברג של הדור הבא ואני, בוכה את השירים שלי בחושך ולא מוציאה לאור, לא רוצה שום ליטוף, אולי... מחפשת כתף, לעיתים אני שואבת מילים , גלים גלים בעוד אתם שואבים את המילים ממקור מים חיים.
אתם מחבקים עולם ומלואו בשפה יפה ואני מחבקת עולם סופי בין נשמות תועות.את מילותיי אני מוכרת בחינם למרבה במחיר אבל אין קונים ואת הספרים שלכם אני יודעת שיהיו בשיעורי הסיפרות של הדורות הבאים, או בצומת חיים.אולי אתחיל לפסל או לצייר.
~
הַשִיר שֶלִי
הוּא זֶרַע הַנוֹבֵט בִּי
מִתְפַּתֵחַ וְגָּדֵל בְּתוֹכִי עַד שֶמַגִיּעַ
לְבְּשֵלוּת מְסוּיֶמֶת הַדוֹרֶשֶת יְצִיאָה אֶל הַאוֹר
כְּדֵי לְאַפְשֵר מָקוֹם וּמֶרְחָב נוֹסָף
לַזְרָעִים הַבָּאִים.
~
שִירַי
נְטוּלֵי נְמָשִׁים
ְאֵינָם בְּנוּיִים עַל
אֲהָבוֹת מְמֻמָּשׁוֹת
הַמִּלִּים שֶׁלִּי
מְשוּמָשוֹת
כַּאֲשֶר יַגִּיעַ הָרֶגַע
גַּם אָז
לֹא אַפְסִיק
לַשִיר אֶת שִירַי.
~
עוֹמֶדֶת מְבֻיֶּשֶׁת
בְּפִנַּת הַבָּמָה
אֲנִי רַק
לַהֲקָת הַחִמוּם שֶׁלָּכֶם
אַתֶּם הַמְּשׁוֹרֲרִים
עוֹמְדִים תָּמִיד
בַּמֶּרְכָּז.
~
אֶת כֹּל הָאוֹתִּיוֹת
מַעֲבִירָה דִּירָה
לַחֲנוּת הַסְּפָרִים הַקְּרוֹבָה
אוֹת וְעוֹד אוֹת
עַל מַדָּף מַנִּיחָה
חוֹרֶתֶת אוֹתָן בְּזִכְרוֹנִי
אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֶרֶת
לֹא מִתְחָרֶטֶת.
~
בְּרָאשִׁי,
תַנִּיתִי אִתְּךָ אַהֲבָה
לְלֹא נוֹכְחוּת,
בְּצִירֵי לֵדָה כוֹאֲבִים
יָלַדְתִּי שִׁיר
שֶׁאֵינוֹ חֻקִּי.
דּוֹמֶה לְךָ,
נוֹשֵׂא אֶת שְׁמִי.
אָבִיָה
ואביב גפן שר:-
משוררים מעבירים את החיים
בצורה כואבת
נופלים אל תוך בורות שהם עצמם חופרים
https://www.youtube.com/watch?v=yaKiQuA8qgA
-
