מ ת ב ל ר נ נ י ם

מִתְּבַּל רְנָנִים

נסים  פרנקו

כֵּן וְלֹא- בְּעֶצֶם אוּלַי

אֶבְחַר לְנַסּוֹת מַזָּלִי

שֶׁיָּבוֹא, וִיבָרֵךְ עָלַי

שֶׁמָּא יָבִיא חֵלֶק, אַף לִי.

אָדְוּוֹת מָקְצִיפוֹת מֵלָטְפוֹת הַחוֹף

מַשְׁלִיךְ אֶבֶן בְּנִיתוּרִים שָׁלוֹשׁ

רָחַשׁ הַיָּם וְיוֹפְיּוֹ שֶׁל הַנּוֹף

הִנֵּה גַּם בָּחוּר שֶּׁמֵּיטִיב לִגְּלוֹשׁ.

הַזָּיוֹת מְנַסּוֹת לִרְקוֹם תְּמוּנָה

בֵּין אֲתָרֵי הַמִּסְתּוֹר הָרַבִּים

בְּעִמְקֵי לִבִּי נוֹתְרָה אֱמוּנָה

וְיִחוּל לְבוֹא יָמִים רְטוּבִּים.

בַּקְבּוּק מַשְׁקֶה הַ"פַּאסְטִיס" לְיָדִי

בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִלְגּוֹם לְגִימָה

נִזְכַּרְתִּי לְפֶתַע אַף בִּידִידִי

וּמַזָגְתִּי גַּם לוֹ, לָאֲדָמָה.

מֵעֵבֶר לְסֶלַע רָחַשׁ נִשְׁמַע

רוּתְּקוּ עֵינַי וְהַלְמוּ רָקוֹתַּיי

בָּרַח לִי הֶגֶה אַךְ, קוֹלִי נִטְמַע

וּפֶתַע, נֶעֶלְמוּ גַּם עִתּוֹתַיי

הִיא הִתְייַשְּׁבָה לֹא הַרְחֵק מִמְּקוֹמִי

הוֹצִיאָהּ מִסָלַּה נוֹזֵל שִׁיזּוּף

בִּקְשָׁה עֶזְרָה בִּרְאוֹתָהּ בְּקוּמִי

לִמְרוֹחַ לָהּ אֶת אֲחוֹרֵי הַגּוּף!

מֵאָז אֲנַחְנוּ יָחַד בְּמוּצְהַר

מוֹרְחִים זֶה לַזּוֹ אֶת כָּל הַחַיִּים

הִיא תַּחְתוֹם, וְגַּם מַה הוּחְלַט תֹּאמַר

וְאוֹשֶׁר בָּא כְמִתְּבָּל רְנָנִים.

וְכוּלָּם אָז הָלְכוּ לַיָּם.