חֶשְׁבּוֹן לֹא סָגוּר

לחזור אחורנית בזמן..בערך 55 שנה,לגיל חמש ואני כילדה קטנה גדלתי בחדר אחד, להורי היתה חנות מכולת קטנה קרוב לבית בבתי הסוכנות, שכנים מדהימים, רבים מהם הגיעו מפָּרַס, עולים חדשים, כולם באו למכולת של אמאבא, פעם מכרו בהקפה...רשמו וכשהיה כסף, באו ושילמו, ואם לא היה..."ההקפה" המשיכה,
אמא ואבא שחיו מהיד אל הפה היו "לארג'ים" לכל העולים החדשים...שהגיעו מפרס, הם לא ידעו מילה בעברית, ובידיים הסבירו, כמה כיכרות לחם הם רוצים, בקבוקי חלב ועוד ועוד.
לאחר שפינו את בתי הסוכנות, עברנו לבית "גדול" שני חדרים, בשכונה הצמודה לבתי הסוכנות , כל השכנים הפרסים, עברו לשכונה אחרת במושבה שלי ,
אבל תמיד כשנפגשנו חיבוקים ונשיקות, דיברו וסיפרו לי על אמאבא שלי המדהימים, כל זה למה אני מספרת? (והרי יכולה להמשיך עוד ועוד) השבוע נפטרה פרידה.
פרידה חלתה לפני שנה...במחלה סופנית...מאז פגשתי אותה מידי פעם בצעידות שלי...או בסופר..וראיתי שהיא הולכת ודועכת...התחבקנו וכששאלתי לשלומה אמרה יהיה טוב ואני קיוויתי והתפללתי בלבי שיהיה טוב
תמיד העלינו זכרונות על החיים פעם והחיים היום, כמה שפעם היה כייף יותר...בין השכנים כמה אהבה היתה בין כולם -תמיד זכרה לספר על אמאבא ולשאול על ילדיי ונכדיי .
השבוע כשחזרתי מנכדיי, ראיתי מודעת אֵבֵל...פרידה איננה frown emoticon
לא הספקתי להיות בהלוויה - אבל הייתי היום בניחום אבלים, חיבקתי חזק את בעלה, את ילדיה, את כל האנשים של "פעם" אלו שלא ראיתי אותם המון שנים
גיסתה של פרידה אמרה להם...אתם יודעים מי זו? זו הבת של צפורה מהמכולת...היו שם אנשים בני שמונים ובני תשעים וחמש וזכרתי אותם
וכולם קמו לחבק ושוב..לספר לי על אמאבא - דברים שידעתי אבל תמיד כייף לשמוע מחדש, כך ביעף חלפתי על פני כל השנים..כל הזכרונות....כל החיבוקים....ופרידה כבר איננה
היתה אישה גדולה מהחיים ואני אהבתי- יהי זכרך ברוך פרידה אהובה
כמובן שלאחר הביקור נסעתי כבר לאמאבא כי הרי משתפת אותם בכל דבר...
אז היה יום כזה של....של.....

מה יש לו לאדם באמתחת חייו
יש כל מה שאסף וכל מה שאהב
כאבים אחדים ומעט נחמות
ידידות,מעשים מטרות, גחמות
יש תקוות נוצצות באמתחת
יש דמויות בתוכה ויש נחת
זאת נושא האדם על גבו כל ימיו
ואת היתר מספרות פניו
וכך באחת שירת חיים נפסקת
וכך באחת שירת חיים נקטפת

חֶשְׁבּוֹן לֹא סָגוּר

מִדֵּי יוֹם הוּא מֵצִיץ
מִבַּעַד לְחַלּוֹן
מְסִיטָה הַוִּילוֹן כְּדֵי לִמְחֹק
אֶת דְּמוּתוֹ וְיָדָיו הַשְּׁלוּחוֹת.
בִּיקִיצַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת
שֶׁמֶשׁ חִוֶּרֶת
חוֹדֶרֶת מִבַּעַד הַתְּרִיס הַשָּׁבוּר
שׁוֹלַחַת קַרְנָיִים צוֹנְנוֹת.
אֲנִי מַבִּיטָה הַחוּצָה
רוֹאֶה שְׁלוּלִיוֹת הַנִּמְתָּחוֹת לָרֹחַב
וַאֲנִי -
בְּמָקוֹם לְהָשִׁיט סִירוֹת
מַטְבִּיעָה בָּהֶן אֶת הַדְּמָעוֹת.
כְּשֶׁשָּׁחֹר הַלַּיִל יוֹרֵד
הֶמְיָת הָרוּחַ
נִשְׁמַעַתּ חֲרִישִׁית וּמֵחֲנִיקָה
נוֹשֵׂאת אֶת הַכְּאֵב בִּדְמָמָה.
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן
הוּא יוֹתֵר מִדַי בַּסְּבִיבָה
מַצִּיג נוֹכְחוּתוֹ
לֹא מַצְלִיחָה לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ
יֵשׁ לִי חֶשְׁבּוֹן לֹא סָגוּר
עִם הַמָּוֶת.