דודי ירד לגנו בחודש שכזה

טעימה ממעיינות הבושם המתוקים המפכים

נגיעה בקצה העולם וחזור

אליי- אליך.

נעימת אהבה חרישית באזני לחשת

עד שתקו צליליך.

בינות מרגוע האביב לסערות החורף

ביקשתי כי תהיה לי עוגן

באצילות הלב הטוב נכמרו רחמי העולם עליי

ופרשת כנפיך והסתופפתי בצלך

עד אשר אצבעות אוהבות תפסו בקצה חולצתי

והשיבוני דומעת לביתי.

מבחינה בין השלבים הרבים

וסוד הנסירה המתגלה בדמי צורב.

הנה הגיע דודי לזה השדה הפורח

והיכן אני? שהרי מכל אותי הוא אוהב.