לעבור לארץ זרה

לַעֲבוֹר לְאֶרֶץ זָרָה/עידית אורדן©

אִיש אֶחָד גָר עִם מִשְפָּחְתוֹ

בְּאֶרֶץ שֶבָּהּ חָיוּ בַּדֶּרֶך הַמְיֻחֶדֶת לָהֶם.

בְּאֶרֶץ שֶבָּהּ לָבְשוּ  בְּגָדִים מְיֻחָדִים.

הָיָה לָהֶם אוֹרַח חַיִים וְחַיֵי תַּרְבּוּת מִשֶלָהֵם.

יוֹם אֶחָד  הֶחְלִיט הָאִיש

חָשְקָה נַפְשוֹ לַעֲזוֹב אֶת אַרְצוֹ.

 הִרְגִיש שֶהוּא זָקוּק  לשִינוּי

 וְחָפֵץ לַעֲבוֹר לְאֶרֶץ זָרָה.

הָאִיש חָשַש לְסַפֵּר לְמִשְפָּחְתוֹ

עַל תָּכְנִיתוֹ לַעֲזוֹב, אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַבַּיִת

וְלַעֲבוֹר לְאֶרֶץ זָרָה.

לָכֵן, מִכְתָב הִשְאִיר עַל הַשֻלְחָן.

הוּא נָסַע  לָאָרֶץ הַזָּרָה.

עָרַך שִנוּי בִּבְגָדָיו וּבְשְׂעָרוֹתָיו

לְהַתְאִים עַצְמוֹ לַמָקוֹם הָחָדָש.

ֹ פִּתְאֹם בְּעֵינָיו הִרְגִיש שֶמְשוּנֶה מַרְאֵהוּ. וְלֹא נוֹאָש.

אוֹרַח הַחַיִים בָּאָרֶץ הַזָּרָה

הָיָה שוֹנֶה וְאַחֵר.

הָאָרֶץ הַזָּרָה הִצִיעָה דֶרֶך חַיִים נִפְלָאָה שֶלֹא הִכִּיר.

הוּא הִתְלָהֵב, הָיָה סַקְרָן וְרָצָה מְאֹד לְהִשְתַלֵב.

הַעֶצֶב עַדָיִין קִנֵּן  בְּנָפְשוֹ הָאוֹהֶבֶת

עַל מִשְפַּחְתוֹ שֶנָטַש, נֶעֱלֶבֶת  וְכוֹאֶבֶת

אֲשֶר נִתְּקָה עִמוֹ  כָּל קֶשֶר וּמָגָע.

כִּי תְשוּקָתוֹ לְהַגְשִים חֲלוֹמוֹ  לֹא הֻבְנָה.

 אַךְ אַט אַט הָיָה הָאִיש מְאֻשָר

הוּא אֵינוֹ  מַרְגִיש  עוֹד בּוֹדֵד וּמְנֻכָּר,

הַחַיִים הִתְאִימוּ לַחֲלוֹמוֹ ולֹא התְגַעֲגֵעַ  עוד לָעָבָר.

הֵקִים מִשְפָּחָה אוֹהֶבֶת וּמְחַבֶּקֶת

לְתוֹך הָאַהֲבָה הַנִפְלָאָה נוֹלְדוּ יְלָדָיו.

הִרְגִיש הָאִיש שֶמָצָא אֶת מְקוֹֹֹמוֹֹ  

וְנָטַע שֹרָשָיו בָּאָרֶץ הַחֲדָשָה , שֶאֵינָה עוֹד זָרָה.

הִבִּיט הָאִיש עַל חָיָיו הַחֲדָשִים והִרְהֵר בְּלִבּוֹ:

לְכָל אָדָם יש זְכוּת לְחֹפֶש הַבְּחִירָה,

כֵּיצָד, הֵיכַן וּבְאֶיזוֹ אֲוִירָה יִשְאַף לִחְיוֹת אֶת חָיָיו.

מִשְתוֹקֵק לְמַצוֹת מֵהַחַיִים אֶת הַמֵירָב וְהַמֵיטָב.

לָמָה לֹא יָבִינוּ זֹאת בָּאַהֲבָה  הוֹרָיו??