והנה נשים פעמינו אל גיבור תרבות אחר, לבד מיחיא קונקורדנציה או דריידל או שאר מרעין בישין שנתעסקנו בהם עד שהיו לזרא
הבה נרחפה עלא גובה ונשים פעמינו אל שכונת פלורנטין הדרומית אל ההוא טמיר ונעלם סלומוניקו, סלומו קרקסטיקה הסבל האגדי עם הכובע המצחייה, השרירים ולב הזהב.
הוא עכשיו אוכל פנסיה מהנמל של אשדוד אך מלוא כוחו במותניו, שותה כוסית ראקי ונהנה מהנכדים ובבוקר פותח את בית כינסת של שלוש ומארגן שם חזנות דליקטס והילדים מנסים לשדך לו את פלורה עוזיאל אבל הוא מסרב וגם עוסק במיני שיפוצים למחייתו שהרי נאמר "כל מלאכה מפרנסת את בעליה". והנה ההוא גברא שהיה גם אחלא גבר קיבל יום אחד שיחת טלפון מידידו ומיד נחרד ומדוע?
בקצה אחר של גוש דן, בשכונת הפיתוח ישבה גיברת וייס והשיש במטבחה נבקע לשניים כמו שנבקע ים סוף וכמו שנאמר "ביום ההוא יבקע הר הזיתים לשניים" אלא ששם מדובר בהר הזיתים וכאן על צנצנת זיתים קלמטה שנתנפצה לשניים אחרי שנפלה על השיש וביקעתהו לבקעה כמו שנאמר והיה העקוב למישור לפי ספרו של שי עגנון מנוחתו עדן אמן סלה.
ופתחה דפי זהב וראתה בעלי מקצוע ורק דיברה עם איש שיפוצים ששמו מושיק אבולעפיה וההוא גברא שאל מהר מהר את הכתובת והיא אמרה לו "רחוב אלקיים 3" ולפני שאמרה "קאבסה די פיאדרה" בא וצלצל בפעמון וכשראה שהיא גרה בבית מידות בשכונת פיתוח עשה לה פידוח כשביקש 3000 שקל על חיבור השיש ליחידה אחת. ואמרה לו שהיא עדיין לא סגורה על זה. והוא אמר שיעשה סיבוב ואולי יחזור כדי לברר מה העניינים. בחור מעניין היה מושיק אבולעפיה והיה לו שיער ג'ינג'י כמו ההוא גברא פרנס אבל שקע עיטר את סנטרו, מן גומת חן שאפשר להכניס בה פתק משאלה כמו בכותל המערבי ולבש מכנסיים עם שלייקס.
וגיברת וייס נחרדה המחיר האיום ונורא שזה חצי משכורת של מעמד הביניים וסיפרה זאת לאביה משה קרקסטיקה שהיה בן דוד של סלומו קרקסטיקה והוא הרגיעה ואמר "פסנסיה מי קירידה, מיד אתקשר לבן דודי סלומוניקו והוא יסדר העניין בצ'יק ובצ'אק" וגם נתן לה המספר והוא התקשר אליה, לגיברת וייס.
וזה היה בעצם הטלפון שהגיע לסלומוניקו בתחילת הסיפור והוא נזדעזע ואמר "מה שלושת אלפים שקל? בר מינן פזבנק, מה זה? זהב? אבנים טובות? כסף? קומו קולו איל אורו, מה הוא מביא לכם שיש זהב או שיש דמיקולו, רק דבק צריך שמה" ומיד לקח התיבה של הכלים ושם פעמיו אל הבית של גיברת פרליקה וייס ואמר בליבו שעבור בת בן דודו היקרה לא יקח מאומה.
אבל בינתיים ההוא מושיק אבולעפיה שיחק אותה ראש קטן ובעוד סלומוניקו נוסע באוטובוסים מפלורנטין לרכבת מרכז ומרכבת מרכז לוקח מונית לשכונת פיתוח ההוא פשוט חזר עם הרכב שלו ונכנס בלי לדפוק אל הבית של גיברת וייס וההיא הייתה בקומה השנייה וסידרה את המיטה של הילד והוא לקח פטיש ואיזמל והתחיל לפרק את השיש ולקבוע עובדות בשטח כאילו היה בנהיגת שטח. וההיא שומעת קולות ברקים ורעמים וחשבה בליבה שהנה הבן דוד סלומוניקו הגיע לשטח, אבל בדרך כלל הוא היה שר רומנסות כמו "לוס בילביליקוס קאנטאן"
והנה ירדה וראתה את מושיק הערמומי מפרק את השיש על מנת לשים ידו על השלמונים כמו חתול שרואה את המילקי והיא נצטווחה מרה ואמרה לו: "צא החוצה"
וההוא הביט בנון שלנטיות והמשיך בעבודתו
ובדיוק אז נפתחה הדלת וסלומניקו נכנס בחיוך גדול וראה את מושיק בעבודתו ואמר לגיברת וייס:
"מה זה, בר מינן, אומרים לבנאדם לבוא והבנאדם בא ורואה אחר שעושה את העבודה??"
"הוא נכנס מבלי לשאול וכבר התחיל לעבוד, בושה וחרפה!" אמרה הגיברת ועכשיו סלומוניקו ראה שיש לו גומת חן בלחי והשיער שלו ג'ינג'י ונזכר במשהו ונעמד ככה בעצבנות ואמר למושיק: "עכשיו קירידו, בטוב, אתה עוזב את הבית הזה ויוצא החוצה וזהו, שלום שלום, קון מזל אי הצלחה אבל במקום אחר"
ומושיק היה מטומטם ואמר "עכשיו אתם נותנים לי שלוש אלף שקל אחרת אני מפוצץ אתכם ומביא את כל העולם עליכם ואתם תשתקו ותנו לעבוד"
"קוואנדו לוס גראנדיס אבלאן, קה לוס צ'יקוס קאייאן" (כשהגדולים מדברים הקטנים שותקים) אמר סלומוניקו והוסיף "אני דיברתי עם אבא שלה ואתה הקטן באת לכאן כמו בוראצ'ון? מבלי לדפוק בדלת ולצלצל בפעמון"
"אני לא זז מכאן" הכריז מושיק.
אבל סלומוניקו תפס אותו ככה בעדינות בשלייקס של האוברול ואמר "שמע יא חתיכת פזבנק, עזוב את הגיברת ועזוב את הבית הזה, אני יכול להביא עליך את חיים הכט ואז הפרנסה שלך תהיה בטיירה דיל חרטטה. אני יודע את כל הפרטים עליך על אבא ואמא שלך ועל איך שלקחת את הכסף של הילדים ולא שילמת מזונות לאישה שלך ותיזהר! אחרת יהיה לך עסק עם המאפיה הסלוניקאית"
ורק שמע האבולעפיה את השם מאפיה סלוניקאית מיד נחרד ונהיה כמו בלאנקו אזנו ופשוט עף כי אחרת סלומוניקו היה משגר אותו כמו טיל וגיברת וייס הביטה בתימהון רב בצורה האלגנטית שבה סלומוניקו טיפל בעניין בלי ללכלך את הידיים שלו והכיר עליו הרבה פרטיפ.
וסלומוניקו עשה מאמץ וניקה ככה טוב טוב את השיש ותיקן אותו ולא הסכים לקחת כסף מגיברת וייס זולת דולמאס ממולאים בבשר שאמא הכינה וכוס ראקי וכמה זיתים קלמטה וישב בנוח חצי דקה ואמר:
"פשוט רציתי לראות אתכם, צ'יקוס מיוס, שתהיו בריאים גדלתם בלי עין הרע,"
"רק תגיד, איך ידעת פרטים על מושיק אבולעפיה הנוכל הזה?" תהתה גיברת וייס
"אהה. בר מינן, כולם אצלנו בשכונה מכירים את הקארא די פישקול הזה. בגן הילדים היה גונב את הסנדוויצים עם הגואבוס של הבן שלי יצחקיטו. בבית ספר העממי היה גונב את המחברות של פרליקה ומעתיק מהן שיעורים בחשבון. בצבא ברח מהמשמרת של המטבח ותקע את החתן שלי לשמור לבד, אחר כך תקע את גרושתו שלקח הכסף של הילדים ולא שילם לה מזונות, כשאמא שלו ואבא שלו נפטרו הוא לקח הכסף של האחים ושל הגיסות לעצמו. מה אני יגיד לך, פשוט גורסוס וקדימיסיס ביחד. דייו דיל מונדו ייתן לו עונש גדול"
ויש דבר כזה מאפיה סלוניקאית?" שאלה גיברת וייס בעוד היא מוזגת לו עוד כוס מהראקי
"הייתה, לצערי איננה, זה היה החבר'ה של מרדכי צרפתי מנטש עליו השלום, בר מינן, ק הסו אלמה איסטי אין גן עדן עליון. עזרו לחצי מהשכונה במעשים טובים ולפני החגים השיגו בגדים לילדים עניים ואוכל לאלמנות ויתומים. הם ניסו לעזור למושיק הזה קון בואינוס, אבל הוא לא הלך בטוב וקצת הפחידו אותו עם מילים לא טובים וגרמו לו לעזוב השכונה, אבל אין מה לעשות, יש בני אדמים שהם כמו פזבנג ויעזור להם רק זבנג"
