חצבים

חֲצָבִים/ עידית אורדן©  06.09.2015

בְּצִדֵי הַדְּרָכִים הֵם  נִצָבִים

בְּגִבְעוֹלֵיהֶם הַגְּבֹהִים, הַחֲצָבִים.

עַל הַגְּבְעוֹל  הַרַם אֶשְכּוֹלוֹת שֶל פְּרָחִים קְטָנִים.

תִּפְרַחוֹת נִפְלָאוֹת שֶל כּוֹכָבִים  לְבָנִים עם אוֹר הַשֶּמֶש בִּפְנִים.

בּוֹקְעִים הֵם וְחוֹצְבִים אֶת  הָאֲדָמָה הַיְּבֵשָה

לְקַבֵּל בְּפִרְחֵיהֶם הַלְּבָנִים וְהַחַגִיגִיִם אֶת הַשָּנָה הָחֲדָשָה.

הַחֲצָבִים בְּשִלְהֵי הַקָיִץ הֵם הָרִאשוֹנִים,

אֵין עוֹד זוּלָתָם אַמִיצִים זְקוּפִים וְאֵיתָנִים.

הֵם אֶחָד מֵפִּלְאֵי הַטֶבַע,

לְלֹא גֶשֶם צוֹמְחִים הֵם כֹּל שָנָה בְּדֶרֶךְ קֶבַע.

בֵּין הַחוֹחִים צוֹמְחִים הַחֲצָבִים בְּתִפְרַחְתָם הַלְּבָנָה וְהַזוֹהֶרֶת.

שְנַת חוֹחִים נִגְמֶרֶת וּבָאָה שָנָה חֲדָשָה שֶל פְּרִיחָה נֶהֱדֶרֶת!