אדמאווה - תהליכי יצירה של ההומאג' לאדם וחווה

אדאמאווה- תהליכי יצירה

17.9.15

זה קרה בחזון הלילה, ראיתי בברור את אדם וחווה מחוברים גב אל גב...

הייתי עדה לכל הניסיונות של בני הזוג להכיר איש את רעהו אך לשווא, כמה סבל ותסכול היה בהם,

רק נבראו, אפילו לא מכירים את כל אברי גופם שלהם וכבר...גב אל גב...

חוסר יכולת משוועת להגשים, ואולי לא היו אמורים להפוך שום דבר לגשמי,

הרי בסיפור בראשית אדם נברא קודם ואחכ' חווה הגיעה.

מה קרה שהיא יכולה הייתה להשתחרר מהמצב הזה של גב אל גב ולעמוד מולו פנים מול פנים,

אין ספק שזה הפרי האסור-אמרתי לעצמי... ברגע שנגסה נפרדה.

הסצנות התערבבו לי בראש והחלו לרקוד, אדם קם מתוך האדמה, חווה מתחברת אליו באישון הלילה,

הם מנסים לגעת אחד בשני,

הנחש מגיע עם התפוח וחווה מתפתה, אגב אף אחד לא אמר לה שהפרי אסור, למה שלא תנגוס במה שהגישו לה?

והנחש גם הוא ברוא הבורא, מי אמר שהוא רע? הוא ביצע תפקיד.

הדמויות חוללו סביבי בחלום לאחר שנגסו בפרי וראו אחד את השני, הכירו אהבו, המון חושניות...

בבוקר סיפרתי ליעקב בני את החלום, והוא שמעמיק בקבלה מזה שנים,

אמר – אמא – זה סוד ידוע בקרב המקובלים, אדם וחווה היו מחוברים גב אל גב וה' ניסר אותם...

אוי, ניסר אותם? כמה אלים, מה זה ניסר? למה שינסר?

אני מעדיפה את חיבור חווה והנחש, שהוא גם פיתוי חושני, ואחכ' שלישיה... ממש אורגיה. הרבה יותר עסיסי, כך חשבתי לעצמי בלי לומר לו....  

וסבולה אמר- באפריקה קוראים לאדם- אדמה ולחווה –אווה, ואני אמרתי אז אצלנו זה יהיה מחובר ויקרא – אדמאווה. ADAMAWA

והעונש? אצלנו אין עונש,

כי מה היה קורה אם לא היו אוכלים את הפרי? עד היום היינו גב אל גב ולא היינו מגיעים לעולם ליחסי אישות.

כדי להמחיש את ה"עונש" שלנו נשפוך על אדם וחווה קערת ענקית מלאה בחול,

למה חול? כי - אל עפר תשוב,

הסיפור הבשיל ברבות הימים והשתעשעתי ברעיון להפוך אותו ליצירת מחול,

הכנתי תלבושת נחש באורך ארבע מטר, שאפשר יהיה לשחק בזנב, ושזה יהיה תנועתי, בתחילה השתמשנו בו לסיפור "תוף הקסם" ואחכ' בסיפור "ליברטה"

שני הסיפורים האלה בצבצו בין הריקודים והלמות התופים, שחף הייתה הראשונה שרקדה עם הנחש, והיא רקדה את בארה. ריקוד נשי מלא פיתולים. שמייצג בעצם ריקוד קבלת פנים  לאישיות רמת מעלה.

אחכ' מלי עשתה את הנחש, היה זה  ב"ליברטה", בהיכל התרבות פתח תקווה, אצלה כבר הייתה אימפרוביזציה מעניינת ביותר ללא צעדים נתונים...

אבל אף אחד לא העיז לדמיין את ריקוד הנחש של אדמאווה- נופר.

תלבושות של חיות החלו לצוץ מתוך מכונת התפירה שלי, הראשונים היו הפנתרים,

המכנסיים הראשונים של הפנתרים היו בגזרה אפריקאית עם פופולין (מה שאתם קוראים לו- שק עם קקי) , הפנתרים נתנו בראש המון , שימשו בתהלוכות פורים ובכמה יצירות מחול נוספות במשך ארבע שנים, .עד שלבנות נמאס מהכובד של המכנסיים... 

עברו שנים, מה עוד אפשר להציג בין הריקודים ? שוב את המטבח האפריקאי? שוב את טקסי החניכה של הנוער? שוב את הפיניה שעוזרת לנשים עקרות להרות... עשינו כבר הכל...

נזקקנו לשינוי מרענן.

רציתי לברוא את העולם מחדש, שידליק את הרקדניות המשובחות של הלהקה ויבעיר בהן את אש היצירה...

לא בריאה על ידי איש עם זקן לבן וארוך שיושב על ענן ומשדר… זה גם לא רלוונטי למופעי מחול, מה ענן? מה זקן?

מי שבאמת עשה כאן את העבודה הם ארבע אלמנטים- אויר, מים, אש, אדמה…

ובאפריקה הרי ידוע שכאשר הבורא עסוק מכדי לבוא בעצמו – הוא שולח… אצלנו הוא שלח את השכינה או את אמא טבע… איך שתרצו.

יום אחד כשחיכינו לתורנו בתהלוכת נהריה סיפרתי לאיריס את סיפור היצירה, 

היא אמרה- אבל אני רוצה לראות יותר אביזרים שיעלו את הריקוד ונוכל לחוש באמת את הסיפור,

והוסיפה מעין איום...

ואל תחשבי אפילו על המסך האחורי הישן (סהכ' 4 שנים, מה ישן??) הספירלה או הכפר האפריקאי,

צריך מסך חדש.

אמרתי לה- אני רואה בדמיון מסך בגווני שמיים בשעת שקיעה וכוכב אחד ענק זורח באמצע,

רק שלא יהיה דומה לספירלה... כך אמרה איריס, קשוחה... מעמידה תנאי סף מאתגרים... אישה חזקה ורקדנית מעולה.

אחכ' סיפרתי למלי, והיא עזרה לי לפתוח חלונות.כתבתי כל מה שאמרתי לה וביחד הלכנו כל פעם אל החלון הבא, היו אלה שיחות מרתקות , בונות, הרחבנו את ההבנה של הסיפור שאנחנו הולכים להעלות.

מלי רצתה להיות חווה ואמרה שלא אכפת לה שישפכו עליה חול...

היא אהבה את הרעיון וידעתי שהיא תבצע את חווה בדיוק כמו שאני מדמיינת ואף יותר. ואכן ...וואו, לראות ולא להאמין כמה יופי ואיכות תיאטרלית היא יצרה. 

היא גם הביאה את הכנפיים לאלמנטים ועוד תלבושות מכל מסעותיה והופעותיה הבינלאומיות עם ג'ונו ריאקטור וחסכו עבודה וזמן.

והחול?

חלק מהאמנים אמרו, אולי קלקר? שלא נלכלך את בימת האולם, אבל שלומי אמר, חול זה הכי יפה והכי נכון, זה ייתן את הלוק שאנחנו מחפשים, משהו מסתורי הופך לענן אבק ומקבל צבעים באור הזרקורים.

רק אדם לא היה בנמצא, הגברים הישראלים... כמה רקדנים יש בארץ?

כשהתקשרו מסוזן דלל לקבוע תאריך ולא היה לי אדם אמרתי שנעשה שוב מופע רפרטואר...

הלכתי למלי וסיפרתי לה שאני חוששת- כי אין אדם...

מלי הייתה עצובה... אחרי כל השיחות המרתקות. שוב לדחות את אדמאווה, הלכתי מיוסרת ועצובה הבייתה, אם מלי עצובה אני עצובה כפליים...

בלילה הכתה בי העובדה שיותר מידי אנשים כבר יודעים את הסודות שלי, את החיבור גב לגב, את החול ...

התקשרתי לדלל ושיניתי את שם המופע שנתתי לאדמאווה ומה שיהיה יהיה.

התאבדתי כל יום שהפסדנו שוב אדם, הגיעו כמה, אך לא נשארו רגע... 

בינתיים מכונת התפירה שלי הניבה ראמים, עם קרניים , ואיריס עדיין איימה שלא תשים אותם עד שתהייה בטוחה שהם לא זזות על הראש ולא נופלות לה, ואכן, לאחר דם יזע ודמעות היו הקרניים יפיפיות לתפארת. 

האלמנטים דרשו עבודת יום ולילה של חגורות סרוגות במסרגה אחת עם חוטי כסף וזהב ואבני מרפא אמיתיות.

נחש יש, פנתרים יש, הבנות הביאו עוד אפשרויות קלילות לפנתרים, חולצות קייציות וטייטס קלילים...

לאמא טבע  - קרלה , הכנתי כתר כתום מוזהב,

לאש - איריס, הכנתי חצאית קטנטנה עם שני אבזמים אחד מלפנים ואחד מאחור,

למים -עדי, הכנתי חגורה בגוונים כחולים עם פונפונים שעשו לי במיוחד באפריקה מחבלים של תופים, קלקוטה ישב שעות ופרם וחיבר, וזה היה ממש כמו קצף הגלים.

לאוויר -גילי, הכנתי תלבושת בגווני לבן דרך קרם עד שוקולד, עם המון בדי תחרה שהכילו המון אויר.

לכולן הכנתי כתרים תואמים . צמידי שריר תואמים,

האלמנטיות היו נסיכות.

החזרות קבלו צביון מלכותי ביותר,

האלה הפעילה את הקצב וקראה לאלמנטים והן יצרו את העולם, ואחכ' הביאו את עץ הדעת,

אבל איך הקהל יבין שיש כאן אלמנטים?

אולי צריך וידאו ארט במקום מסך שיסביר מה קורה כאן?

הכנתי תכנית וידאו ארט והעברתי לעופר יאיר והוא אמר.... והסכום שהוא נקב בו לא היה בתקציב שלנו... ויתרנו על וידאו ארט,

ביום בהיר אחד חיברתי 6 סדינים זוגיים ליריעת מסך אחורי בגודל 9 על 3 מטר,

קיפלתי כוכב באמצע ויצרתי קפלים של עננים מסביב, צבעתי בטאי דאי, אחרי יממה תיקנתי את כל השמיים ושוב יבשתי פתחתי תליתי , זה היה טוב. הכנתי מיתלים.

ועדיין אדם לא נמצא...

בסוף התקשרתי לדיויד – רקדן היפ הופ מחדרה. אמרתי לו שהכל מוכן רק אדם לא נמצא, הוא אמר – אני מוכן לעשות את זה בשבילך, מאמא...

אכן...

הוא הגיע, הוא התאמן עם מלי, הם בנו יחד את שלושת הקטעים שהוא משתתף בהם.

הוא היה מעולה בעיני, הדואליות שלהם היתה קסומה וחזקה. 

הכל היה בסדר. יש אדם.

אבל עדיין, איך הקהל יבין שזה האלמנטים?

אכספוזיציה בסוסו בסלנג שלנו ? עם קצת אנגלית להבהרה.

ישבתי עם סבולה ושאלתי אותו איך מבטאים את המילים, מהאקספוזיציה יצא השיר המבהיר מה קורה כאן,

העולם ריק –

DOUNYA FOLE"

Fefe mounou na gi dounya ma

Bilahi wallahi talahi

מאז ומתמיד אהבתי שבאפריקה אומרים- בילאהי וואלאהי תלאהי על מה שאנחנו נשבענו כילדים "בחיי אלוהים בספר החיים "  כן.

התאמנתי על הפואמה הקטנה במבטאים שונים, באנגלית כתבנו-

In the beginning there was nothing,

Then mother nature came, she was gliding with her wings through the emptiness feeling excitement- 'cos something new wanted to be born.

She said- let it beat!!!

And there began the beat rolling across the

universe

קריצה קטנה ל"חיפושיות" .

כניסת מתופפים...

 

התאמנתי על הקריאה עם שלי, חברתי האמריקאית , כל השיר היה בזמן הווה עבר – Past present

שמרתי על נגיעות של עגת הפאטווה הג'מייקנית.

Then she called upon the four elements:

Air, water, fire, earth …

התאריך התקרב, תיקונים אחרונים, לרעות (אמא אדמה המיועדת) נתפס השריר שבוע לפני המופע ומלי הזעיקה את קרלה, רקדנית טרייבל יפיפיה שביצעה את התפקיד הקטן והמשמעותי לתפארת המין האנושי.

המופע עלה בסוזן דלל, לאורך כל המופע חזיתי בבריאה המחודשת של היקום,

הדיוות של בנגורה יוצאות עם הכנפיים המלכותיות ויוצרות עולם, מביאות את עץ הדעת ורוקדות בארה.

ואז מתחילים הברואים לבצבץ מתוך האדמה, הנחש יוצא ראשון, נופר שלקחה על עצמה את תפקיד הנחש עשתה עבודה מחולית מדהימה, היא נכנסה ללא חשש לנשמת הנחש ויצאה משם עם איכויות תנועה ודקויות תיאטרליות.

הפנתרים רקדו טיריבה והראמים רקדו דונדומבה, והקרניים היו חזקות ואדירות.

אדם יצא לאוויר העולם והדבר הראשון שנמנע ממנו היה פרי אחד צנוע..

החיות איימו עליו בסורסורנה והוא ברח...

אדם וחווה התחברו, גב אל גב, רצו ולא יכלו. הנחש הגיעה והפיתוי היה כל כך קסום, מי לא היה מתפתה עם נחש כזה סקסי ואפל.

אכן הייתה אוירה גותית לכל אורך המופע, וכמובן שאהבתי...

וכשאמא אדמה שפכה את החול במלכותיות על בני הזוג, החול יצר ענני אבק צבעוניים מול התאורה היפה אותה ביצע שי אברהם, תאורן יקר שמלווה אותנו כ- 12 שנה בכל המופעים.

ולבסוף החיבוק הענק של אמא אדמה כי כולנו הילדים שלה, ואלה ש"רצוא ושובים-מיום בריאה נכללו" את זה לא אמרתי שם...

רגעים מרעידים, הדממה באולם הייתה כמו חרדת הקודש בהתגלות על הר סיני,

לאט לאט אחרי מחיאת כפיים בודדה באוויר היה זרם של כפיים וזעקות שבטיות במשך זמן רב.

לא יכולתי להפסיק להודות.

ורציתי להמשיך ולהודות. 

למעשה עד היום אני בהודיה,

עד התענוג הבא,

עם תיקונים לאחר מקצה הבנות.

תודה , תודה , תודה....

ותודה ליניב לוי על התמונות המדהימות , לעופר יאיר על עריכת הוידאו. 

 רחל בנגורה

www.bangoura.co..il