גַּעֲגוּעִים לְאִמָּא

גַּעֲגוּעִים לְאִמָּא

שׁוּב הַסְּתָו,
שׁוֹלֵחַ אֵלַי מַבָּטָיו
מִבַּעַד הָאֹבֶךְ,
הַטַּל מְלַטֵּף אֶת קְלִפּוֹת הֶעָלִים
יוֹם הֻלַּדְתֵּךְ הוֹלֵךְ וְקָרֵב
מְחַפֶּשֶׂת בְּעֶצֶב
אַחַר קוֹלֵךְ
הַקּוֹל שֶׁאָבַד לִי
בְּלֵכְתֵּךְ מִמֶּנִּי
אֶל עוֹלָמֵךְ
לִפְנֵי תְּרֵיסַר שָׁנִים
הָלַכְתְּ וְאַתְּ חוֹזֶרֶת,
מְמַלְּאָהּ אֶת נִשְׁמָתִי
בַּגַּעֲגוּעַ.

כְּמוֹ תָּמִיד בְּבֹא הֶחָגִים,
הַצּוֹם וְעוּגַת הַדְּבָשׁ
הַיּוֹם עֹלֶה וְיוֹרֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ
אֲנִי בָּאָה לְחֶסֶד וְרַחֲמִים
הַקְּמָטִים בְּפָנַי טְבוּעִים
שׁוּב אֶעֱלֶה
וְאָבוֹא אֶל אֶבֶן מָצָבְתֵּךְ
וּבְיָדַי זֵר עִם פְּרָחִים צְהֻבִּים
הֵם שֶׁיַּמְשִׁיכוּ לְסַפֵּר סִפּוּרִים
בְּצֹמֶת הַתְּחוּשׁוֹת
הָהוֹפְכוֹת אֶת בִּטְנִי
שָׂמוֹת מַחְנָק בִּגְרוֹנִי
וַאֲנִי שׁוֹתֶקֶת..

אמא נולדה ביום כיפור ומידי שנה ביום ההולדת של אמא אני חשה נעזבת,וקשה לי
אם היתה חיה,כי אז בת 89 היתה.
אעלה אל קיברה.כה שקט שם. ר ק איוושת הרוח וציוץ הצפורים. לא מקום של צעקנות.
אעמוד שם בוכה את השנים החולפות, אחווה ביתר עוצמה את כאב חסרון אך גם מתק הזכרון. אמא היתה כמו מורכבת מניגודים.רגישה ועדינה ועם זאת חזקה שעבדה כמעט בפרך מאז עלייתה לארץ. לוקחת אותה איתי לכל מקום.
עכשיו אני באה אליה אל בית העולמים שלה ,מודה על רגעי האושר,שנות האושר שבהן היינו יחד כל יום כל שעה כל רגע. מה שאומר עכשיו אינו אמירה מבודחת.
זו אמת גדולה: אמא יש רק אחת.
וכמותך - לא רבות!
וכך ביושבי על המצבה...יצאו המילים
ואני -
מ ת ג ע ג ע ת.