פִּסְגַּת חֲלוֹמוֹתַּיי

פִּסְגַּת חֲלוֹמוֹתַּיי / אֲרְמָּן שַׁמַּאי
****************************
טוֹבֵל פָּנִים בִּפְנֵי 
הַיָּם, כְּמוֹ גָל
צָעִיר נֵעוֹר 
וּמִתְחַיֵּיךְ.

אֲנִי רוֹגֵשׁ, מַשֶּׁהוּ
מִתְרַחֵשׁ 
בּוֹ,
אֲנִי רוֹגֵשׁ, אוּלַי
הַיָּם חוֹוֶה
אוֹתִי
אוּלַי מְמַלְמֵל,
מְתָּנֶה

אִתִּי
אֲהֵבִים.

אֵין זֶה הָאוֹר
הַזָּהוּב, גַּם
לֹא כְּנַף

מִפְרָשׂ
הַפּוֹלַחַת כְּסַכִּין
בַּמַּיִם,

כְּמוֹ הָרוּחַ

הַלוֹטֶפֶת

זוֹהִי פִּסְגַּת מִּשְׁאָלוֹתַּיי,
לִהְיוֹת גָל חוֹף

נִשָּׂא
הַחוֹתֵר אֶל
רֶחֶם חֲלוֹמוֹתַּיי
הַכְּחוּלִים
לָשׁוּט עִם זִרְמֵי
אַהֲבָה
אֶל תּוֹךְ יָם 
הָרֶגֶשׁ.

לִנְשׁוֹם אוֹתָךְ אֵלָי
בְּשֶׁקֶט, לִזְרוֹם 
בְּעִקְבֵי הַזְּמַן
לָחוּשׁ אֶת 
עַצְמִי בָּךְ, 
אֶת 
עַצְמֵךְ 
בִּי.

כְּמוֹ לָשִׁיר

הַזֶּה 
גַּם לְאַהֲבָה אֲמִתִּית

אֵין סִיּוּם 
אֶלָּא 
גַּעְגּוּעַ.

כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת :© אֲרְמָּן שַׁמַּאי
1/10/2015