חזרה ליצירות
סיפורים

מודה

אדווה רודי | (12/09/2006 13:53) | 121 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
אוהבת את העולם.
 
אוהבת לקום בבוקר, לפהק ולהביט מחוץ לחלון.
אוהבת ללכת לבית ספר, ללמוד ולהיות עם החברים.
אוהבת לחזור הביתה באוטובוס, לבהות בעוברים ושבים.
אוהבת לשמוע מוזיקה תוך כדי ולהרהר על החיים.
אוהבת לחזור הביתה ולהעיף את חולצת הבצפר לאנשהו אחר.
אוהבת להמרח על הספה ולראות  E.R וריקי לייק.
 
אוהבת לשלוח לו הודעות באיסיקיו.
ואז הוא מתקשר אלי ומשעשע אותי.
 
"אין לי כוח לעבודה בהיסטוריה" אני מתבכיינת עם חצי חיוך.
 
"אני אחליף איתך! בתנאי שתעבדי במקומי עד הלילה, ואז תקומי לאוניברסיטה בשבע בבוקר בשביל ללמוד הנדסה".
 
אני אוהבת לצאת לטייל בערב עם החברים, ללכת לאכול גלידה.
אני אוהבת לחזור הביתה ולכתוב דברים.
אני אוהבת לפרסם חלק מהדברים שאני כותבת ולקבל ביקורת בונה.
אני אוהבת לשמוע שירים עמוקים.
 
אני אוהבת לקבל ממנו הודעת טקסט.
 
"מה שלום הדג זהב שלך? הוא כבר מת?"
"מה את עושה ממש ממש בשניה הזו?"
"את לא עונה אז את בטח שכחת מי אני"
"נשיקה".
 
אני אוהבת לעשות את הטקס שלפני השינה.
לסדר את השמיכות, את הכריות, לעשות קוקו חלש ולכבות את האור.
להיכנס בשקט אל המיטה הנעימה, להתכסות וליצור חום.
לעיתים פותחת חלון ונושמת את אוויר ההרים שלי,
לעיתים מתכרבלת בתוך הפוך ומנסה להתחמם.
 
ואז אני מתפללת אל בורא העולם.
מודה לו על היום הזה, מודה לו על הכל.
מודה לו על זה שנפלתי וקיבלתי רק פצע בברך ולא יותר מזה,
מודה לו על זה שהוא מאפשר לי לחיות בעולם המדהים הזה.
מודה לו על האושר ועל הקבלה העצמית שהוא עוזר לי להרגיש.
מודה לו על כך שהוא שומר על הסביבה שלי.
מודה לו על החיים.
 
ואז אני נרדמת לאט לאט,
נכנסת לעולם החלומות.
אני אוהבת לחלום.
אני אוהבת להגיע אל מקומות נסתרים שמאוד יקר להגיע אליהם בטיסה.
אוהבת להתמסר לעולם שמעבר.
 
אבל אוהבת לחזור לכאן,
לעולם היפה שלנו.
לחיות יום יום, כמה שרק אפשר, ולהיות מאושרת.
 
אני אוהבת את העולם הזה.
 

תגובות

חזרה ליצירות