על סדר היום:
הצילו! צונאמי היא האהבה!
לא! בעצם, לא! אל תצילו אותי!.
אני אישה שאש בוערת בה.
רוצה להטרף בגלי צונאמי-האהבה. רוצה שיכבשוני!! שיטרפו אותי!
אני אשה שלבה נוטה לפרפר בכל פעם שההורמון הרוחני אשר שמו הוא אהבה ממלא את נשמתי ואת גופי (זה לא אותו דבר, הנשמה והגוף?).
אותו "ההורמון שמשתלט עלי ועושה אותי קצת-הרבה "משוגעת" בשל כמות האדרנלין שהוא מייצר בתוכי. ולכן, רמת "האלכוהול" בדמי כל כך גבוהה, הוא מורכב מחומרים שונים לפעמים נוגדים זה את זה.
למשל: אושר,עצב,כמיהה,כעס,קנאה,תשוקה רבה מאד.
אני בטוחה שאם היתה משטרת האהבה היו אנשיה עוצרים אותי על המקום ושוללים ממני את הרשיון לאהוב. הם היו אומרים: "גברת, כמו שאת נוהגת את מסכנת את שלום הציבור"
נא,להם! לכו מכאן שוטרים קנאים. אי אפשר לשלול את הרשיון והתשוקה לאהוב. אם יתמלא רצוני באהבה ואם תשוקתי תרווה ממנה עד שעיני יתלחלחו בתודה לאל הטוב ולשותף הטוב -אף אחד לא יִפַגָע ואני אהיה מאושרת.
מצד שני אם לבי ישבר בשל מי שחשקה בו נפשי אזעק קבל השמיים והים:
"הלו! אומרים ישנה אהבה בעולם אז היכן היא האהבה", כי אני לא מצאתיה.
אני אישה
אני אישה שנעשית אפילו עוד יותר שיכורה כשמלבלב ובא לקראתי אביב,
ט"ו באב היהודי או יום האהבה ששמו "ולנטיין דיי" (של עובדי כוכבים ומזלות).
אל כל מקום בו מתנגנים בנעימות צליליה של האהבה,אני נדחפת.
וטוב לי ככה. נימפומנית של אהבה שכמותי. (מה אני יכולה לעשות?)
אל נא תגדירו אותי כיהירה אבל למרות שאיני רעה בהתעסקות עם מילים
אני יודעת ל ה ר ג י ש מהי אהבה (ואיך!).
אבל איך אגדיר אותה? וואללה, איזו שאלה קשה! אינה חדלה לרחף בעולמי:
מהי אהבה חוץ מן הסערות שהיא מעוררת?
הכמיהות שהיא מייצרת?
הכוחות שהיא יוצקת!
היצר הזה שכמעט גורם לאיבוד עשתונות ושולח אותך לכבוש את האהבה.
ממש בכוח!ממש ב"אלימות"! לכבוש כתבתי? טעות! להיכבש!!!!
רוצה לדעת מי הוא שאהב ולא יודע כי בדיקת בלמים -(והפעם ע"י שוטרים אמיתיים)-עלולה לגלות כי כשאוהבים מאבדים לפעמים את המעצורים. חס ולחלילה שלא יהיו תאונות -אהבה ואהבים. אף כי הן קורות לעתים.
איזה טבע משונה נתן לנו הבורא בכל מה שנוגע ל"יצר לב האדם"
(והחווה ,כמובן)?!
מהו פשר הרגש הקמאי והגורלי שפועם בלבותינו בעוצמה
וטורף את כל הקלפים כשהוא תוקף?
בבקשי תשובה הלכתי לראות בשדות זרים. לשמוע את ה מ ו ח ו ת מדברים, מסבירים ומדריכים. ולא להישמע רק לסערת הגוף והנפש,כמו מה שקורה לי,הפתיה-הנסחפת . אז שוטטתי בשדות-השכל ושוטטתי עוד. לא ארצה ליַגְעְכֵם בפירוטים שכלתניים. אך בבקשה הנה רק מה שאומר הפילוסוף והפסיכולוג אריך פרום בספרו "אומנות האהבה". הוא טוען בעצם מה שכולנו יודעים:
האהבה אינה מקרית. היא דורשת למידה ונזקקת ללא פחות מהמיטב שבנו.
אל האהבה נקלעים אליו אם יש..מזל.
עד כאן פרום (ואני תמהתי אם בעצם לא ידעתי מה שבכתב פשוט על פי תחושותי שלי???)
הקשב,איש, הקשיבי, אישה הקוראים:
הכותבת כלומר אני אוהבת לעצב מילים ולסתת אותן; להיות אדריכלית של אהבה. כשאשחק איתך במשחקי האהבה תמיד אתן לך לנצח, לגבור, לכבוש להכניע! ביחסים של אהבה המנוצחת היא המנצחת. גם אם זה ניגוד וסתירה.
אבל אני בטוחה שכל אישה תדע למה אני מתכוונת (אוי לי מן הפמיניסטיות...)
מי שעשה סטארט-אפ לאהבה הוא גאון בעיניי
האהבה מעוררת השראה ,
יוצרת התרוממות נפש
מעניקה תחושת רוך וכמעט מהפנטת כאשר יד אוהבת מלטפת גוף אישה -
או יד אישה המלטפת את מי שעמה.
האהבה היא בית חרושת מייצרת געגועים. הם קיימים, מתרחשים, תוססים,
מעניקים סיפוק חושני. גם שיכרות קלה. יוצרם בנו אנקות תחנונים, אנקות אהבה
וגם גניחות עילוסין:
"קחי אותי אווירה מיוחדת שכמותך. קחי אותי אלייך! אני מתמסרת לך!
כבשי אותי! עשי אותי מאושרת - חבקי אותי אהבה!
נכון שקל יותר לכתוב- לאסוף מילים לכתיבה על אהבה קל לכאורה יותר
מאשר לאסוף אבנים בדרך. לסקל שדות תחת להט השמש היוקדת.
מצד שני האם כתיבה על אהבה אינה נעשית בלהט,להט עז יותר אפילו משמש יוקדת.
איני יודעת כמה אני מצליחה באיסוף המילים הנכונות וגיבושן ,לצורך הקמת גורד השחקים הכי גבוה בעולם - האהבה! אבל מנסה. את מעי התרגשותי
רוקנתי אל הכתוב.
הכתוב בסך הכל רוצה לספר איך מתקשרת האישה שאני עם האהבה.
מחכה לאביב ששמו אהבה! ימלא נא את עולמי בריחות של תשוקה.
אשתכר כשאגהר על פרחי אהבה ואשאף מלוא ריאותי מלוא נשמתי ובעיקר
מלא גופי השוקק את ניחוחותיהם.
*
