ה ח ל ו ם

                        הַחֲלוֹם

נסים  פרנקו

רָאִית בּוֹ רַק אֶת הָרַע

מֵעוֹלָם לֹא עֲזָרְתְּ לוֹ

קֵרָבְתְּ אוֹתוֹ לַבְּאֵר

וְטָעַנְתְּ שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה

לֹא הֵסַבְתְּ אֵלָיו פָּנָיִךְ

לֹא חָפַצְתְּ בְּגֶבֶר עָנִי

גִיחָכְתְּ לוֹ בְּפָנָיו

וְאֶת הַטּוֹב שֶׁבּוֹ- הָרַגְתְּ.

כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ לֹא הֶאֱמַנְתְּ

כַּאֲשֶׁר הִפְצִיר לֹא שָׁמַעַתְּ

כַּאֲשֶׁר חָפֵץ הָיָה בְּגוּפֵךְ

צָחָקְתְּ לוֹ בְּפָנָיו

הֵסַבְתְּ פָּנָיִךְ

כָּעֵת הוּא נֶעְלָם

לְהֵיכָן אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ

רַק שִׁיר אֶחָד סוֹגֵר

כָּל יוֹם אֶת הַיּוֹם

הָיָה לָךְ גֶּבֶר שֶׁהוֹתִיר

בָּךְ חֲלוֹם.