פרשת לך-לך/דויד סמוכה דודי

בס"ד                                                                                                            

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. 

ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. (בראשית יב)

לך-לך/דויד סמוכה דודי

בפרשת לך לך,

לאברהם מתוודעים.

אבינו הראשון,

שהתנסה בעשרה ניסיונות לא קלים.

בזמן שהפיץ את-

מציאות האלוהים אמונה באל אחד,

נרדף עד חורמה,

ע"י נמרוד הרשע.

בחרן אברם גייר אנשים,

והכניס אותם תחת כנפי השכינה,

שרי גירה את הנשים,

והייתה לו  משענת ועזרה.

אברם שומע את הציווי האלוקי לך-לך,

מתחיל לנוע לעבר המטרה.

מגיע לארץ כנען שם חונה,

והולך בה לאורכה ולרוחבה.

אלוקים אליו מתגלה,

נותן לו הבטחה.

" לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת"

ארץ הבחירה.

ניסיון שני התנסה אברם  ואיתו גם שרי,

כאשר ירדו למצרים בזמן הרעב,

מלך מצרים רצה לקחת את שרי לאישה,

ה' שם בו נגעים עד שלאברם החזיר אותה .

בניסיון השלישי אברהם נלחם בארבעה מלכים,

לאחר שלקחו בשבי את לוט אחיו,

אברם הכה אותם ושחרר את לוט ורכושו,

כל מלכי הארץ חחגו את נצחונו.

הניסיון הרבעי הוא ברית בין הבתרים

שם אברם שופך את ליבו לפני האלוקים.

מה תיתן לי ואני הולך עררי בלי בנים.

ויאמר לו ה' צא החוצה וספור את הכוכבים.

ד וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה:

  כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ. 

ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים-

   -אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.

הגר וישמעאל הם הניסיון השישי,

אברהם נענה לשרה ונשא את הגר.

כשזו מתחילה לזלזל בגבירתה שרה,

אברם מתבקש לגרש את האמה ואת בנה.

ברית המילה הוא הניסיון הבא,

כשאברהם בן תשעים ה' מצווה למול את העורלה,

אות החקוק בבשר היא המילה,

קשר דם בין עם ישראל לאלוקיו.

בניסיון השביעי והאחרון בפרשה זאת,

אלוקים משנה את שמותיהם של אברם ושרי,

מעתה יקראו שרה ואברהם,

ומבטיח ה' לעוד שנה בן תחבוק שרה.

וכל השומע יצחק.

טו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי:  כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ.

טז וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. 

יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים             שָׁנָה תֵּלֵד.

יח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים:  לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. 

יט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי    אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. 

שבת שלום מבורך