שתיקה

שתיקה.

השתיקה בתוכי נמשכת,

מן מלחמת התשה.

מילים צריכות להיאמר,

ולא להיות חולשה.

ובתוכי מזמור לוחש,

תפילה קטנה וחרישית,

שאדע כיצד לשתוק

ולדבר גם בו זמנית.

אך במוחי פרודים השניים.

היום שתיקה, מחר כתיבה.

וכשלדבר הזמן מגיע,

לא יוצאת לי אף מילה.

ערימות של מכתבים כתבתי,

מילה על גב מילה.

מכתבים שאף פעם לא שלחתי,

בשבילי הם מגילה.

תנ"ך גדול בשביל עצמי,

למען אראה וגם אירא,

מן תשלום חובות אישי,

שאף פעם לא נפדה.

ובסוף כל פרק זמן,

כשמחברתי נסגרת,

העט נשמטת מידי,

עייפה ומאושרת...