זיכרון קול פסיעותיי

צועדת אני במשעולי רגבים

והאדמה רכה, פסיעותיי משאירות

עקבות בדרכים,

החלה שנת שתילה וצמיחה.

הרוח לא תעיף סמני הפסיעות

לא תטאטא זיכרונותיי

הגשש לא יתקשה לספר

סיפורי, לא חשוב הוא במיוחד,

פעם הייתה ואיננה עוד,

ותבוא הסערה ותמחק עקבותיי,

כמחוק סיפורַי

אנשים אחרים שהיו ואינם.

ואני רציתי לכתוב משהו שמח.

ולא הצלחתי לעלוז את ליבי.

אצבעותיי הכו בקלידים

ללא רחמים.

אולי אצליח מחר,

לא הכול נגמר.

כנראה בגלל הפסיעות

הלא מותירות עקבות.

כי מחר יום חדש

ואת זה אמרו לפני.