שיא הבינוניות

אני לא יודעת לשיר

ולא יכולה לנגן

אלף כשרונות מבוזבזים

הבטתי במראה בבוז, למה מי אני בכלל? עוד דמות אחת בים של אנשים, לא בולטת לאף אחד בעולם. מכוערת, רגילה, מה כבר עשיתי בשביל שיראו?

חבר שלי פעם אמר לי שאני יפה, שאני מיוחדת, שיש לי כישרון. הוא עיוור. אני לא מתכוונת בצחוק, באמת, הוא עיוור, לא רואה, הוא רק חושב שהוא יודע מי אני. ואני יודעת, רואה את הכיעור שמשתקף בי דרך המראה. עוד אחת שהיא סתם ביים של רגילים.

דרך המשקפים שלו אני אחרת, שם ההשתקפות שלי שונה, אני מוצלחת, אוהבת, טובה. אני לא, אבל זה נשאר ביני לבין עצמי, זה יהיה כל כך כואב אם הוא ידע, אם רק יראה אותי כמו שאני רואה, מי יוכל לאהוב אותי אז.