מוֹכֶרֶת הַדָּגִּים

מוֹכֶרֶת הַדָּגִּים                     

הוא פָּרַק סְחוֹרַתוֹ לְפָנֶיהָ

דָּגִּים מפרפרים

קשׂקשׂים נוצצים

חמורי ים לבנים אפורים

כצבע העננים,

דגי סנדל שטוחים מים צפוני

ודגים שבטנם כמו רקומה בזהב,

את כל הצבעים שפך.

היא עמדה מאחרי הדוכן

שַׁרְווּלֶיהָ חַפוּתִים

זְרוֹעוֹתֶיהָ וְרוּדוֹת וְרַכּוֹת

ידיה נוברות בתוך בטנו של דג,

בְּכַפּוֹת יַדָיִם אָדוּמוֹת

מוֹצִיאָה מֵעַיִם לְבָנִים

כָּבֵד אֲדַמְדַּם

נִזְהֶרֶת בְּיָרְקוּתָה שֶל הַמָּרָה.

מִתוֹךְ מִפְתַח חוּלְצָתָה הַשְּחוֹרָה

קִמְרוֹן חָזָה מַבְהִיק בְּלוֹבְנוֹ,

מִבֵּין שְׂפָתַיִם כְּצֶבַע הֶאַלְמוֹג

מבצבצת לשונה תוך ריכוז וּמאמץ.

הוּא חָפַן אוֹתָה בְּתוֹךְ עֵינַיו

בְּטֶרֶם יָשוּב אֶל סִירַתוֹ

וְאֶל הַיָּם.