צפיה

צפיה        מוקדש באהבה ליום טוב שכתב על גודל הצפיות

היא עמדה על החוף וחכתה

הוא הפליג למרחק

אמר חכי לי ואשוב

ימים חלפו

בשׂערה זרקה שׂיבה

ועדיין יום אחר יום אל החוף ירדה

וחכתה.

ראתה גלים מתנפצים אל החול

ושבים אל האינסוף

ידעה כי גם אושרה מתנפץ עם הגל.

ראתה ספינות שבות לנמל

ראתה אהבה

אבל ספינתו לא הייתה שם

חיבוקה נותר ריק ועקר.

לא ירדה יותר לים

ישבה ספונה בביתה

ורק מבט עיניו האוהב

שמור בלבה

בצד הדמעה האחרונה

שטרם ירדה.

דפיקה על דלתה

על הסף הוא עמד

לרגע לא ידעה,

קמטים בפניו

שערו לבן

רק בעיניו עמד הניצוץ

שראתה אז

כשאמר – חכי לי ואשוב.

הוא אסף אותה בזרועותיו

מגע ידיו היה כפי שזכרה.