אנחנו אף פעם לא מצאנו חתול. תמיד מי שמוצא חיות פצועות ברחוב זה מישהו אחר. אז בפעם ההיא, עם החתול הג'ינג'י, אלה היו החברים של יוחאי. אני חושב שיוחאי די מטומטם לפעמים, וגם החברים שלו לא משהו. כשהם מצאו את החתול הם התחילו פשוט לתקוע בו מקלות וכאלה. זה מה שיוחאי סיפר לי אחר כך.
אז דבר ראשון הם תקעו בו מקלות, ואז הם ניסו להאכיל אותו בעלים, ואז מני האידיוט אמר "תראו, יש לו פצע בבטן!" וכולם הסתכלו. אז הם ראו שבאמת יש לו פצע בבטן. מה זה פצע, היה לו שם, ככה יוחאי אמר לי שהיה, חתך ענקי ממש, שקצת דימם אפילו. אז הם לקחו אותו לבית של דוקטור שטרנ-משהו, עם המשקפיים והזקן תיש, והדוקטור אמר שיעשו לו תפרים. אז הם שאלו כמה זמן זה ייקח התפרים האלה, והוא אמר שמספיק זמן. אז דוד המטומטם אמר שאין להם כוח לכל השטויות האלה, ושאם זה הגורל שלו אז ככה זה. זה כי הוא דתי, דוד המטומטם, אז ככה הוא אומר על כל דבר. כשיוחאי שבר את הרגל שנה שעברה בכדורסל, אז דוד המטומטם אמר לו שזה בטח מאלוהים. יוחאי אמר לו שישתוק ת'פה המסריח שלו, ושאם הוא לא היה עכשיו עם רגל שבורה הוא היה מעיף לו סטירה. אמרתי שאני יכול במקומו, אבל אז דוד המטומטם קם עליי ככה וקצת נבהלתי אז חזרתי לשבת.
אבל משום מה כולם הסכימו עם דוד המטומטם, ולכן שלום המפגר לקח את החתול בידיים והם הלכו לחפש לו קופסה.
הם שמו אותו בקופסת נעליים ליד הזבל. שאלתי למה, ומני האידיוט אמר שחתולים אוהבים זבל, ושטוב להם שם. שאלתי למה החתולים שגרים בבתים לא הולכים לזבל כל הזמן, והוא אמר שהוא לא יודע אבל הם בטח רוצים.
אחרי כמה ימים שהוא עדיין שכב שם והם הביאו לו מדי פעם אוכל ושאריות של קוסקוס, יוחאי אמר שצריך לתת לו שם, כדי שהם ידעו לזהות אותו כשהוא ילך. יוחאי אמר שצריך לקרוא לו שלומי, כי הוא ג'ינג'י כמו שלומי מכיתה י' עם המשקפיים. מני האידיוט אמר שצריך לקרוא לו מיצי, כי הוא אידיוט. מני אידיוט, לא החתול. שלום המפגר אמר שצריך לקרוא לו רקסי, כי רקסי זה שם של כלב ובטח לאף חתול בעולם לא קוראים רקסי. אז דוד המטומטם אמר שמה פתאום רקסי, זה שם של כלב. אז שלום המפגר אמר שבגלל שזה שם של כלב הם צריכים לקרוא ככה לחתול. ואז דוד המטומטם אמר שאי אפשר לקרוא לו ככה כי זה שם של כלב, ואני חושב שהם היו ממשיכים ככה המון זמן אם אלחנן הדפוק לא היה שואל אותם אם זה בכלל בן ואיך הם יודעים שזה לא בת. אז אמרתי להם שאני יכול לבדוק, כי אני יודע איך מבדילים, אבל אז יוחאי הציע שבעצם אולי יקראו לו קוסקוס, כי זה מה שהם נותנים לו לאכול. דוד המטומטם אמר שאי אפשר לקרוא לו ככה, אז לפני שהם יתחילו לריב שוב אמרתי להם שיקראו לו בירקנאו.
מני האידיוט הסתכל עליי, ואלחנן הדפוק שאל אותי מה זה. לא חשבתי שהם בכלל ישימו לב, אבל אמרתי להם שזה המחנה שסבא שלי היה בו.
כשהייתי קטן שמעתי את סבתא אומרת את זה המון. כל הזמן היא אמרה "בירקנאו. בירקנאו," ואף פעם לא הסבירו לי עד שלמדתי את זה בכיתה ד'. כשהקריאו את העדות של יצחק, שהיה בן ארבע-עשרה כששלחו אותו לבירקנאו, פתאום הבנתי מה זה ולמה סבתא אומרת את זה כל הזמן. כי סבא מת שם. בבירקנאו.
"אתם צריכים לקרוא לו בירקנאו," אמרתי, "בשביל סבא שלי שמת בשואה."
דוד המטומטם שאל את יוחאי אם זה נכון, ויוחאי אמר לו: "בטח שזה נכון יא דפוק, אתה חושב שאח'שלי ישקר על השואה?!"
אז שלום המפגר אמר "כן, הוא צודק. סבא שלו מת בשואה. צריך לקרוא ככה לחתול. בשביל הזכר שלו," הסביר.
ואמרתי: "בשביל סבתא שלי."
מני האידיוט עוד אמר שבירקנאו זה שם דפוק, ושבכלל הם היו צריכים לקרוא לו מיצי. אבל אז יוחאי העיף לו סטירה ואמר: "סבא שלי מת בבירקנאו!"
מני האידיוט שתק, וקראנו לחתול בירקנאו.
כשחזרתי הביתה אמרתי את זה לסבתא. שלחתול שיוחאי מצא קוראים בירקנאו, שקראנו לו ככה לזכר סבא.
כשאמרתי "קראנו" הרגשתי נורא גאה בעצמי, שזה היה הרעיון שלי, ויוחאי וכל החברים שלו הקשיבו לו.
סבתא ליטפה לי את הראש, ואמרה משהו בגרמנית ואז היא אמרה שאני ילד חמוד ובכתה קצת.
בירקנאו מת אחרי יומיים, וכשמצאנו אותו הפצע שלו היה ממש גדול וממש מדמם, והיו עליו מלא זבובים. בגלל שקראו לו על שם המחנה של סבא שלי בשואה, שלום המפגר אמר שצריך לקבור אותו. יוחאי אמר שנכון, והם חפרו לו בור ליד העץ העקום שליד הבניין, אבל אז הגיע המשוגע הרוסי הזה וקילל אותם וצעק עליהם שיעופו משם. אז הגופה של בירקנאו נשארה ליד הבור. אני חושב שזה בסדר, כי הוא כמעט קבור. ככה גם אמרתי לסבתא, כשסיפרתי לה שבירקנאו מת לנו. הרגשתי שזה גם קצת החתול שלה, כי קראנו לו ככה בשבילה ובשביל סבא. סבתא שוב ליטפה לי את הראש, אבל הפעם היא לא אמרה דברים בגרמנית אלא: "זה שם עם מזל רע," וחייכה.
