חזרה ליצירות
סיפורים

לא יכולה לעמוד בפניו

אדווה רודי | (13/09/2006 22:57) | 70 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
אני חזקה, לא אפול שוב.
אין שום סיבה שהוא ישחק בי ככה.
הפעם זה שונה, הפעם זה לא יקרה.
 
ואז אני שומעת את הקול שלו. הזכרונות צפים כמו שמן על מים. אני מתחילה להזכר בשיחות הארוכות והמדהימות שלנו. רק מילה אחת שלו יכולה להמיס אותי. והוא יודע את זה, הוא מודע לכוח שלו.
 
אני רוצה להגיד לו שזהו, מספיק.
אני איתך גמרתי.
אני כל כך רוצה לגמור עם זה אחת ולתמיד,
להבהיר לו שזה לא יצליח בנינו.
 
אבל מצד שני, אני כל כך רוצה להגיד לו אחרת.
להזכיר לו שהוא היחיד שהצליח לחדור לי ללב,
שרק אותו אני רוצה לנשק,
ושהוא היחיד שעשה לי פרפרים בבטן.
 
הוא נחמד פתאום, מרגיש את החולשה שלי הולכת ומתגברת.
הקול שלו בטוח ויציב, וקולי נשבר מרגע לרגע.
 
"הכל בסדר?" שואל בתמימות צבועה, יודע שהוא הורס אותו מבפנים.
"כן..." אני רועדת על המיטה, מתכסה בשמיכה ועוצמת עיניים.
 
המיטה מעלה בי זכרונות והוא שותק. הוא יודע שאני שוכבת במיטה שלי עכשיו ונזכרת איך הוא נישק אותי, אבל הוא לא עוצר את שברון הלב, הוא רק מוסיף לו.
 
"רותם..." אומר לי בטון שקט ואני משתגעת. מילה קטנה שלו ואני שלו.
 
העיניים עצומות ואני מכורבלת במיטה, מריצה תמונות ללא הפסקה.
הדמעות העגולות והקטנות זולגות על הלחי ומרטיבות את צווארי. הן יורדות במורד גופי, שקטות, שומרות סוד.
 
והוא בצד השני של השיחה, יודע את המתרחש. הוא לא צריך לשמוע אותי בשביל לדעת שאני בוכה, הוא לא צריך שאני אגיד לו בשביל לדעת שהוא היחיד, הוא לא צריך שאני אזכיר לו שרק איתו היה לי טוב.
 
ואז הוא אומר שהוא באמת צריך ללכת, ושהוא יתקשר כשיהיה לו זמן.
הפלאפון נשמט מידי וצליל הניתוק מזעזע את שמיעתי.
 
אני נשכבת על הצד, מחבקת את הכרית ונרדמת.
והוא, הוא מצדו מחייך.
כן, היא לא יכולה לעמוד בפני.

תגובות

חזרה ליצירות