קַר

קַר

הַכְּפוֹר הַכְּחַלְחַל שֶכִּיסָה אֶת הַאֲדָמָה,

נִסְדַּק תַּחַת פְּסִיעוֹתַי

אָמַרְתִי –

אֶכְתוֹב מִִלִּים שֶתַּמֶסְנָה אֶת הַקּוֹר

שִיר אֶחַד וְיָחִיד,

שֶיִּשְבּוֹר אֶת הַקִּפָּּאוֹן.

עַל שִמְשַת הֶחַלֹּוֹן

הֶבֶל פֶּה יָצַר עֲרָפֵל

הבטתי פְּנִימָה מִבַּעַד לַאֵדִּים,

רָאִיתִי אוֹתָם

בִּבְדִידוּתַם

הַכּוֹאֶבֶת –

אֵם וּבְנָה הַפָּעוֹט.

הוּא יוֹשֶב לְמָרְגְּלוֹתֶיהַ

רָגְלַיו הַקְּטָנוֹת

אֲדוּמוֹת וְקָרוֹת

מְגֻפָּפוֹת בְּיָדֶיהַ הַלְּבַנוֹת.

הַכִּירָה הַלּוֹהֶבֶת

הֵפִיצָה חוּמָה

וְלֹא הֵחֵמָה אוֹתָם.

הִיא סִיפְּרָה לוֹ

עַל גּוֹלֶם שֶלֶג שֶעַשְׂתָה

כְּשֶהָיְתָה יַלְדָּה.