סיפורה של שעה במסע שערכתי בהודו - מוקדש לגלי ששבה זה עתה ממסעה

המסע של גלי בהודו החזיר אותי שלש עשרה שנה לאחור, וכאילו היה זה אתמול שהייתי במסע שלי להודו. אספר על חווית ורנסי שלי

ורנסי –

עיר קדושה. העיר הקדושה העתיקה ביותר בעולם. בה נכתבו הוֶדוֹת, כתבי הקודש, שהם כנראה היצירות העתיקות בכל האנושות, שנכתבו לפני כ3500 שנה. חוקי יסוד חשובים שהם היסוד לחברה האנושית.

זכורה לי השכמה בשעה ארבע לפנות בוקר והגעה בחמש אל הגנגס הקדוש לשוט עליו. חווית הגנגס אין דומה לה.

לראות את היורדים בגָּתות, אותן מדרגות היורדות אל הנהר, בכדי לטבול.

לראות אנשים מתפללים, מברכים את השמש העולה תוך הגשת מים קדושים מן הנהר.

אנשים מתרחצים, מכבסים בגדיהם, עושים מדיטציה, והכל בכפיפה אחת. ומנגד – באתר שריפת הגופות העבודה אינה פוסקת (שריפת גופה על מוקד עצים עולה מעל 2000 רופי, במשרפה חשמלית כ 100 רופי, ועדיין אנשים מוכנים לחסוך לחם מפיהם ולשרוף על עצים).

שילחתי בתוך עלה של לוטוס אש על פני המים והנהר נשא את האש ונשא תפילתי נשא בקשותי והתרצה לי.

הליכה בסמטאות הצרות אינה מרנינה, הן מרופדות בהפרשות של פרות קדושות, של כלבים ושל חזירים. וגם של בני האדם מוסיפים משלהם.

כלבי אשפתות נוברים בזבל, חזירים שותים ממי הביוב שזורמים בתעלות פתוחות וילדים הולכים לבית הספר, רחוצים מסורקים, לבושים בתלבושת אחידה, מגוהצת ומבהיקה בנקיונה.

עולי רגל עושים דרכם אל הנהר. נזירים טיבטיים עטויים גלימות אדומות וכובע צהוב לראשם, צבעים שונים מסמלים מסדרים שונים ואזורים ממנו באו עולי הרגל. הם באים לערוך את הַפּוּנִיָה, שזו הטביל הקדושה בנהר. פוניה פרושה מעשה טוב. טבילות רבות זה איסוף של מעשים טובים.

במקדש של דוּרְגְָה, מתפללים אנשים, בפינה מברך בְּרַהמִין אישה צעירה ושם טיקה אדומה על מצחה. מנגד מקדש קטן לגָּנֶש, אישה סימנה לי בידה לגשת והציעה לי להתפלל אל האל הטוב. פניך עצובות, אמרה לי, הוא יקל על עצבונך. ישבתי לידה והקשבתי לשקט תפילתה.

זו שעה אחת במסעי שהיה בהודו, וחוויתי עוד אין ספור שעות במשך כשלשה שבועות.