לֹא עַמִּי

לֹא עַמִּי  /  יהושע מנחם רוזנברג

רָאִיתִי וְהִנֵּה מִקְצֵה אֶחָי

עָשׂוּ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמְחֹלֹת

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה

וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק   

וַיְרַקְּדוּ שָׁם אַחַי כִּשְׂעִירִים

וַאֵרֶא אוֹתָם מְרַקֵּדים וּמְשַׂחַקִים  

וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ,

הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע

יָגִילוּ בְּתַהְפֻּכוֹת רָע

יָשִׂישׂוּ כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אִישׁ בְּבֵיתוֹ

עוֹלֵל וְיוֹנֵק עַל מִשְׁכָּבוֹ

נְגֹאֲלוּ בַּדָּם,

אֵיכָה הָיְתָה בַּת עַמִּי לְאַכְזָר

כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר?

נָקָם וְשִׁלֵּם וְרָעָה בִּלְבָבָם

לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ

כִּי הַנְּקָמָה לַה' הִיא

אֵל נְקָמוֹת ה', אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם

וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים,

אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים

וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם

כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם

מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם, בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ

חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל

יָדֹעַ תֵּדְעוּ

שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה

כִּי דָם נָקִי אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶם

וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת וְאֶל יֹשְׁבֶיהָ  

כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ

וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ

עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ

עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן

הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר

הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר

לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ  

אָרוּר אַפְּכֶם כִּי עָז

וְעֶבְרָתְכֶם כִּי קָשָׁתָה

בְּסֹדְכֶם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי

בִּקְהַלְכֶם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

לוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ

רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם

לוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ

לֹא בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ

אַתֶּם לֹא עַמִּי

וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה עִמָּכֶם

גָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם