דומיה וזעקה

הדומייה הגדולה

זו הבוקעת

מטוהר שמש עולה

משא קרני אהבה

שחר חדש

בראשית ברא אלוהים

את השמים

והארץ

איש - אישה

-ואהבה

ונבראנו לאהוב

נלחמנו קין והבל הבל וקין

וחבקנו חמתו של אל וחסדו

גם, בארץ לא נודעת

ליבי וגופי מנחה

על מזבחותייך

ראשי בחיקך

נתון לחסד חרבך

- כי אהבתי

חרסי ליבי פזורים

ממתינים ידך לאחות

נדיבות כלה בחופתה

מנצחת תוגת חורף

אני מלטף את פנייך

צלילי תרועה בליבי

שברים, זעקה, תפילה

היפתחו שערי שמים.