קְלַסְתֵּר/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוֹדִי

בס"ד                                                                                                       
את השיר הקראתי בערב אצל נורית              
קְלַסְתֵּר/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוֹדִי

הַקְּלַסְתֵּר שֶׁמּוּלִי

חָרוּשׁ בִּתְּלָמִים.

כְּמוֹ תַּבְלִיט נוֹף

תְּמוּנַת לַוְיַן מְהַשְׂחָקִים.

כָּל קֶמֶט וְכֶפֶל,

בְּיֹשֶׁר נִרְכַּשׁ.

כָּל חָרִיץ וְכָל תֶּלֶם,

בְּדָם וְיֶזַע נִקְנָה.

אוֹתוֹת הַזְּמַן,

נָתְנוּ אֶת סִימָנִים.

תְּלָאוֹת הַשָּׁנִים,

חָרְשׁוּ בּוֹ קְמָטִים.

אֶת הַלֵּאוּת וְיָגַע,

לֹא נִתָּן לְהַסְתִּיר.

הַתַּבְלִיט שֶׁנִּשְׁקַף,

מַסְגִּיר אֶת הַגִּיל.

עָבְרוּ גּוֹבֵר עַל עֲתִידוֹ,
זְמַנּוֹ הוֹלֵךְ לְפָנָיו.
מַשָּׂא חַיִּים עַתִּיר הַמַּעַשׂ,
מִשְׁתָקֶף בִּקְּלַסְתֵּר פָּנַיו.