אָהֲבָה קְבוּרָה

                                              נסים  פרנקו

" אֶת עַצְמִי לֹא הֵבֵאתִי

כִּי אֲנִי כָּבֵד

אַךְ אֶת רוּחִי נָשַׁפְתִּי

אֶתְכֶם לְכַבֵּד

מְחַכִּים וְלֹא בָּאתִי

יֶשְׁנָם עִיכּוּבִים

בְּרַם בְּשִׁמְכֶם קָרָאתִי

בְּיַם כּוֹכָבִים

אָנָּא  אַל תְּחַכּוּ לִי

לֹא טוֹב עֲבוּרְכֶם

אַתֶּם כּוּלְכֶם כְּנֵר לִי

נוֹצֵר אֶת אוֹרְכֶם

אֶת עַצְמִי לֹא הֵבֵאתִי

כִּי אֵינֶנִּי זָז

אֶת גּוֹרָלִי שָׂנֵאתִי

אַךְ אוֹהֵב , כְּאָז

יֵשׁ אַהֲבָה נִבְדֶּלֶת

יֵשׁ גַּם זִיכְרוֹנוֹת

לְעִתִּים נִפְתַּחַת דֶּלֶת

וְרוֹאִים

   אֲרוֹנוֹת."

                                                                          בִּנְכֶם הָאוֹהֵב, דָּנִי.

                                                                                           לְזוּג יְדִידַי – בְּנָם הַמֵּת כּוֹתֵב מִן הָאֲדָמָה

                                                                                             כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְקִבְרוֹ בְּיוֹם הַשָּׁנָה.