זיכרון של חיים

משהו בי מת. אני זוכרת בדיוק מתי זה קרה. אני זוכרת את עצמי בוכה שעות על מציאות כואבת, על אנשים שהרסו אותי.. אני זוכרת את עצמי ילדה תמימה, בוחנת את הגבולות  ומחפשת לאהוב ולצחוק ולהנות .. אני זוכרת איך ריסקו אותי. אני זוכרת איך באמצע הבכי והצעקות הרגשתי את עצמי מתה, הרגשתי שלקחו לי משהו שלא יחזור לעולם, לקחו לי אותי ודרכו וריסקו כל מה שהיה לזכר ממני עד שלא נשאר כלום חוץ מחתיכה קטנה מהלב שלי שהצלחתי לשמור.

אני זוכרת את עצמי מנגבת את הדמעות, מרגישה שאין עוד על מה לבכות ואין למה לכאוב . משהו בי מת והכאב נעלם, והזיכרונות נמחקו ונשארה ילדה שכבר לא תמימה שכבר לא רוצה לחפש כלום לא רוצה אהבה או חברים או להנות, ילדה שהבינה מה קורה כשהגבולות נופלים עליה והלב שלה מקיף את עצמו בחומה גדולה שאף אחד לעולם לא יצליח לעבור.. חומה שמסתירה מאחוריה חתיכה קטנה שנשארה מהלב שלה, חתיכה קטנה שהיא הצליחה לשמור ..

כנראה שהחתיכה הקטנה הזאת נשמרה בשבילך .

כשהכרת אותי, לא ידעת מי אני. מבחוץ אני עדיין אותה ילדה תמימה שהייתי, אף אחד לא יכול לראות מי אני באמת .. אני חושבת שאתה הבן אדם היחיד שנתתי לו להציץ, נתתי לו להבין קצת שלא כדאי לו, שאני מקולקלת .. הפתעת אותי כשנשארת.. 

גרמת לי להפיל את החומה ששמתי מאחורי אותה פירור קטן של צבע שנשאר לי ולתת לך אותו.. אני יודעת שכנראה שזה לשווא, אני יודעת שהסתכנתי.. 

אתה בטוח לא יודע, אבל תמיד אמרתי שלנצח אשאר בודדה. אין לי חלומות על חתונה וילדים כי בחיים לא חשבתי שאגיע לזה, אני עד היום לא חושבת שזה יקרה.

אין לי אמונה בבני אדם, וחוץ מכאב קשה לעורר בי רגשות.. אתה אחד מאותם אנשים בודדים שמצליחים לעורר בי משהו , בגלל זה הסתכנתי לתת לך את החתיכה הזאת כי ידעתי שאתה שווה את זה.

אני אוהבת אותך. זה רגש שלא ידעתי שקיים אצלי, הוא היה שמור ומוגן באותה חתיכת לב קטנה. אני מחבקת אותך ומרגישה.. אני חיה . 

וכן, אני יודעת שיבוא היום וגם אתה תזרוק את החתיכה האחרונה מהלב שלי, אני יודעת שאתה לא כאן כדי להישאר.. אבל הזכרת לי מה זה לחיות , הזכרת לי מה זה רגשות, אז תודה לך אהוב שלי, כי גם אחרי שתלך והמוות יחזור, בזכותך יש לי זיכרון של חיים.