אבא

אבא רואה אותך משם - מלמעלה. ואת נותרת כאן עם הכאב ואינך יכולה להתגבר עליו. אינך יכולה למלא את החלל שהוא הותיר בפתאומיות שכזו.

אשתף אותך צביה יקרה בשיר שכתבתי על אבא שלי

לפני שנים אחדות כשאבי נפטר, עמדתי ליד מיטתו וחייכתי. לפליאתם של אנשים אמרתי שאני מחייכת כי הוא הולך לפגוש את בנו, את אחי. וראיתי בעיני רוחי את הפגישה.

פגישה

אַתָּה יוֹדֵעַ אָחִי הַקָּטָן,

אֶתְמוֹל הָלַך אַבָּא שֶלָנוּ לִפְגוֹש אוֹתְך,

כּל כך הרבה שָנִים הוּא חִכָּה

חָלַם על הַפְּגִישָה הַזּוֹ.

הַמָּוֶת שֶלָקַח אוֹתְך

מִתּוֹך הַמִּלְחָמָה הַהִיא

ואתה רַק בֵּן עשרים

חִכָּה שְלוֹשִים וְשָלוֹש שָנִים

כְּדֵי לָקַחַת אוֹתוֹ אליך.

הוא עָצַם אֶת עֵינָיו בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

וראיתי, אֶיך מִתּוֹך הַכְּאֵב

הִבְלִיחַ על שְׂפָתָיו חִיוּך

והוא לָחַש את שִמְך.

הוא יָדַע -

עוד מעט הוא יִפְגּוש אותך

הוא יְלַטֵּף אֶת הַלֶּחִי שֶכּל כָּך אָהַב,

את זִיפֵי הַזָּקָן שֶצִמֵּחַ

יְחַיֵּך וְיִלְחַש -

"בֵּן שֶלִי, 'אִינְגָלֶה' שלי

לא הִשְתַּנֵּיתָ בִּכְלָל".

אַחַר כַּך יְנַשֵּק את פְּצָעֵיך כֻּלם

יְכַפְתֵּר כַּפְתוֹר שֶנִּפְרַם בַּחֻלְצָה

וּכְמוֹ תָּמִיד יְיַשֵּר צַוָּארוֹן שהורם.

ואתה תביט בָּאִיש הַקָּשִיש

תְּנַסֶה לִרְאוֹת בּוֹ את אָבִיך מֵאָז.

קוֹמָתו שַחָה מאד

הִילוּכוֹ אִטִּי, נִשען על מַקֵּל,

פָּנָיו חֲרוּשֵי קְמָטִים -

אֲבָל מִיד תַּכִּיר את עֵינָיו

הֵן נִשְאֲרוּ כְּמוֹ אָז,

צוֹחֲקוֹת, מְאִירוֹת, מְלַטְּפוֹת

וְאוֹהֲבוֹת אותך כל כך.

תְּאַמֵּץ אז את הָאִיש הַזָּקֶן אֶל לבך

וְתִלְחַש, "אַבָּא"

ואלהים יִמְחֶה דִּמְעָה מֵעֵינָיו.

סלחי לי צביה שהתפרצתי כך אל דלת פתוחה...

צביה יקרה ואהובה. כעת לי יש דמעות בעיניים ממילותיך הכל כך חמות ומחבקות.

תודה

כאב על אחים שנפלו הוא כבד - הרבה זמן לקח למשרד הביטחון להבין את זה.

ביני ובין אחי הקטן היו 13 שנים והיינו רק ששנינו. כשהוא התבגר והתחיל להיות בינינו קשר חברי נפלא הוא נעלם מחיי. מעל ארבעים שנה חלפו ואני לא התגברתי.