והנה קיבל יחיא מיודענו ואלופנו משכבר הימים הזמנה יפה כתובה ככה בכתב
חצי קולמוס "לכבוד מר יחיא פתאחי". וזה היה בתחילת שנות השמונים וככה
נכתב:
"הנך מוזמן לבר המצווה של זכריה אושרי"
ובכתב עגלולי – החתן מבקש אותך להכין דבר תורה.
ויחיא געה משמחה ואמר לעזרי בנו: "יואו, יא בא ייההה, גדול אושרי
כי זכריה נכנס בעולה של תורה"
וההוא גברא חשב שמדובר בזכריה אושרי הבן של מורי אושרי שהיה מרביץ
תורה בכרם התימנים ולא במישהו אחר ואמר לאשתו "יא מרת'י, הבן של המורי אושרי
נכנס בעולה של תורה ועתה יהיה תלמיד חכם ונשתעשע בדברי תורה וזמרת רבינו שלם
שבזי"
"שלם ישלם" אמר אשתו מהצד של המטבח
"בטחחח... אני ישלם לו כמה לירות למתנה, מגיע לו" עשה ככה
באצבע צרידה ומיד התכונן לבר המצווה והכין חליפה בארון ואת הכומתה השחורה שחבש
לאירועים מסוג זה, עוד מהתקופה שדליה התחתנה עם רחמים שמה באולם ברחוב המסגר, ליד
החומוס של דנוך שיהיה בריא.
נכון, יחיא טעה, אך מן הצד השולח לא הייתה טעות, כי האבא של זכריה,
הלא הוא טוביה אושרי הנודע בשערים וברשעים שחמס אושר מאנשים רבים ולימים התרשע על
עמוס אוריון במפעל בר בקר וגם התקשר לאלוף גנדי שאמר לו "אם צריך אני
בא" ובכל אופן, ההוא רשיעא, רצה להביא דמות של חכם תימני אסלי על מנת להכשיר
את השרץ. נכון, אמנם שרצים ובשר לבן לא הוגש שם, בגלל שמקרב בני משפחתו היו שומרי
כשרות, אבל בצד שועי העולם רצה להביא לכרם גם מישהו שיאמר דברי תורה. ולידו במפעל
של בר בקר עבד הגיס של מרת דליה שהכיר את יחיא פתאחי והמליץ עליו בפני טוביה.
והנה הגיע היום, ויחיא התכונן היטב והכין דבר תורה לפרשת קורח, ושם
במעטפה עשרים לירות בשטר יפה והכניס למעטפה והלך לאולם ושמה שמע מקצבים תימניים
וריקודי דעסה שנרקדו בסבבה וחבר'ה מבסוטים ושותים זחלאווי ועל הבמה שר ההוא גברא
דקלון שהיה אז דק כמו מקלון וגם אורי שבח שישתבח שמו הצטיין בקול ערב ושר על
"ירושלים עיר כלה תכולת עיניים" והנה ראה את טוביה אושרי עם עיניים בולטות
וחלולות יענת'ו אולי שתה קצת זחלאווי ולחץ לו היד ואמר:
"אני יחיא פתאחי, נעים מאוד, אתה הבן של המורי אושרי"
וההוא טוביה רק שמע את השם שלו נדלקו לו העיניים בפלאשים של מצלמת
ניקון והפה נפתח כמו פי האתון של בלעם והציג לפניו את הבן זכריה שהיה רזה כמו
דקלון אבל שקט כמו דג אמנון, אבל לפני כן נתן לו כאפה בגרזוטה (צוואר) ואמר:
"יא בן, הנה מורי יחיא פתאחי מכפר סבא, יגיד כמה דברי תורה ואתה
תשתוק את הפה ותיתן לו לסיים, אם לא, אני יתלוש לך את הלשון ואשים אותה במטחנת בשר
אצלי במפעל"
והבן הנהן ולחץ את היד של יחיא.
והנה הושיב את היחיא שלנו ליד איזה אחד, עם משקפיים גדולות והפרצוף שלו
היה מה זה מוכר, וההוא עם המשקפיים הביט לכל הצדדים והסתכל על יחיא ויחיא מסתכל
עליו ואומר ככה בהתחכמות:
"היי, אתה לא האלוף גנדי זה שגידל לביאה בכלוב בפיקוד מרכז?"
"מודה באשמה" אמר בקול שקט, הוציא פנקס ורשם כמה דברים
"מודה ועוזב ירוחם" ציטט יחיא "ומה קרה עם הלביאה, כבר
טרפה את כל האוכל, לא נשאר כלום, אם היית משחרר אותה כאן היא הייתה צריכה את כל
המלצרים שישרתו אותה, אז לקחתם אותה?"
"אללה ירחמה, לקח אותה משה דיין ונתן אותה לגן חיות שתהיה עם
האריה" השיב גנדי.
"גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה
וכלביא מי יקימנו" ציטט יחיא
"היום היא כבר לא גור" השיב והמשיך לשתוק ולהציץ בשעון
"תגיד מר גנדי, אני לא מכיר גנדי תימני, אולי אתה קשור למרת
גינדי שהתחתנה עם תנעמי מרעננה, זה שיש לו בסטה בשוק של כפר סבא ומוכר דג
מלוח..."
"אם אתה רוצה דג מלוח, תזמין, המלצרית בטח תביא לך בשמחה"
"נשתגעתי? עדיין אני לא ווזווז" קפץ יחיא ממקומו וכעת שם לב
שהוא לא מכיר שם אף אחד ושם לב לקערת סחוג
"אם אתה כל כך גבר ואלוף, כמו שקראו לך, נראה אותך לוקח סחוג
ובולע אותו"
גנדי הביט בו ואמר: "מה תיתן לי?"
"אני יתן לך, אני יתן לך, אני אוכל דג מלוח" אמר.
גנדי הרצין, לקח את קערת הסחוג והגיר אותה אל פיו, יחיא היה בטוח שהנה
גנדי יתעלף ויזמינו לו אמבולנס אך הוא בלע את הסחוג כאילו היה מדובר בגלידה טנא
נוגה ומיד ביקש גם עראק ומשיחיא הביא לו עראק בלע את הכוסית בלוגמא אחת גדולה
ואמר:
"עכשיו אתה אוכל דג מלוח"
אך יחיא לא הספיק לעבור את העינוי הזה כי מיד נקרא לומר דבר תורה, וגנדי
נופף באצבעו לאות "נו נו נו" אך שמח על כך שזיהה כי לא מדובר בסחוג אלא
בחילבה שאותה בלע בחפץ לב ושיחזור הבייתה
יצטרך לעשות מקלחת רצינית כדי להוריד את הריח המסריח...
ובשמחה לקח יחיא את המיקרופון והשתיק את אורי שבח והפליג במיני תרגימא
של דברי תורה על פרשת קורח ועדתו וציטט מן הפסוקים להנאת הצופים כשהוא מסיים
"והנה קורח נפל אל הבור, ושילם, כפי שנאמר "שלם ישלם המבעיר את
הבעירה" ומהי בעירה? מי שלא רגיל לאכול סחוג יודע מהי בעירה, אבל הנה קורח
נפל בבור אחרי שהשמיץ את משה ואהרון שהיו נאמנים, ובזכות הנאמנות של חתן הבר מצווה
יתקיימו בו ברכות חז"ל ויעקב ויצחק אמן סלה"
ואחרי כן הגישו עוף וסטייק ואסאדו וקינוחים ובא יחיא לצאת מן המקום
ושמע את גנדי מתלחש עם אושרי ונתעכב לידו ושמע אותו אומר: "אם צריך אני
בא"
ויחיא נתעצבן כמו קטר במוזיאון ארץ ישראל ואמר: "ואני לא באתי?
הצטרכת אותי לבר מצווה ובאתי ואפילו לא אמרת תודה"
אושרי התעצבן עליו ובאמת חשב לשלוח על הבית שלו רימון יד, אבל גנדי
הרגיע אותו ולכן אושרי רק אמר באיום מרומז: "זו שיחת מבוגרים, אתה שב בצד
ועסוק בדברי תורה שלך, לטובתך, כדי שתצא מכאן, מהכרם, שלם"
"הה" התעצבן יחיא "אומרים ויבוא יעקב שלם עיר
שכם" ולא נאמר ויצא יעקב מהכרם שלם, ואני? בטח שאני יצא מכאן שלם, אחרת אבוי
לך ולעצמותיך! אני מביא עליך את הבן שלי עזרי"
"יחיא תרגע" אמר גנדי "אני אקח אותך הבייתה ברכב
שלי"
"כל-סוס רכב פרעה"
נופף יחיא באצבעו
"אם האלוף אומר שייקח אותך, אז קח, לפני שאני מתחרפן ומתכפר
ומתהפך עליך כאן בכרם ואף אחד לא ידע" התעצבן אושרי
"כרם היה לשלמה בבעל המור, אה, שליחה ,בבעל חמור, כמוך"
אושרי נופף באצבעו ועמד נטוע במקומו כאילו היה ברוש לימוני, אה,
סליחה, אורן הסלע.
בעודו יוצא עם גנדי מהמקום נזכר ייחיא והחל לשיר בקול ניגון טעמי
המקרא: "ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם למקמתם בשמתם
אלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת. אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פינן. אלוף קנז אלוף תימן
אלוף מבצר. אלוף מגדיאל אלוף עירם אלה אלופי אדום למשבותם בארץ אחזתם הוא עשו אבי אדום"
"ועדיין אתה חייב לאכול לידי דג מלוח, כמו שהתערבנו, וכמו שנאמר
ביונה "וימן השם דג גדול לבלוע את יונה" ציטט גנדי בעודם נכנסים לרכב
והביט ביחיא המופתע
"טוב, לא אסע איתך, אני הולך באוטובוס חזרה הבייתה, אשתי ביקשה חוואיג'
משוק הכרמל מהבסטה של עזרא צארום" התחמק יחיא ומיד לפני שגנדי פתח את פיו,
הוא נעלם לו בין הסמטאות.
.png)
