פיסות זיכרון

 פִּיסּוֹת זִיכָּרוֹן

נסים  פרנקו

לַיְלָה סוֹעֵר וְיוֹם דּוֹמֵם

הוּא שׂוֹחֶה בִּשְׁנֵיהֶם

לֹא עֵר לֹא מְנַמְנֵם

מוֹצֵא תָּמִיד שׁוּלֵיהֶם

הַשֶּׁקֶט מַרְעִישׁ הַשָּׁאוֹן מַחֲרִישׁ

וְאֵין הַדַּעַת מְבִינָה

הַמִּזּוּג הַזֶּה מַתִּישׁ

וְהוּא חִידָה לַתְּבוּנָה

כְּאֵב אֵינוֹ מוּחָשִׁי

הַרְגִּיעָה לֹא נוֹגַעַת

צוֹרֵב כְּאֵבוֹ הָאִישִׁי

נֶפֶשׁ לָנוּס מְשַׁוַּעַת.

בּוֹהֶה נִכְחוֹ לֹא רוֹאֶה דָּבָר

מָסָךְ הַמְּצִיאוּת עָבֶה

פּוֹקֵחַ עֵינָיו מוּלוֹ מִדְבָּר

פַּעַם עוֹד הָיָה מְקַוֶּה

מֵאָז אָבְדָה חֶלְקִית דַּעְתּוֹ

מְלַקֵּט הוּא פִּיסּוֹת זִיכָּרוֹן

בּוֹנֶה אֶת הַדְּמוּת שֶׁאֵינָהּ אִתּוֹ

וּרְחוֹקִים הַשַׁלְוָה וְהָרוֹן

נָטוּשׁ בְּחַיָּיו הַתְּלוּיִים

נִזְרַק מֵהֲגִיג לַהֲגִיג

תָּר אַחַר יָמִים רְאוּיִים

הוֹזֶה.

שֶׁאוֹתָהּ עוֹד יַשִּׂיג.