דף לבן

המון תודה אודי ידידי.

ובינתיים עדיין - חג שמח.

גדי ידידי היקר,

אצייר לך פרח, מבטיחה.

וואו זיגי יקר שלי, אני יודעת.

שולחת לך חיבוק ואת אהבתי.

המון תודה גליה יקרה.

חג שמח

מי כמוך יודע שאפשר לצייר בשחור גם דברים צבעוניים, כמו פגודות... הדמיון עושה עבודה נפלאה.

אבל יש את השחור הכואב, שלצערי קשה להסתירו גם מתחת לשכבות של צבעים.

חג שמח חבר יקר ואהוב שלי.

סתם שתי דוגמאות לציור צבעוני בשחור... דמיין את השיבולים הזהובות.

אהובה שלי, את תמיד קוראת בשירי גם את מה שלא נכתב...

לא בלבל אותך הים והחול הזהוב, את ראית את השכול ואת העלמותו של האלהים

ואת שמעת את הזעקה.

תודה אהובה שלי.

והדף הלבן נמלא בכאב גדול.

אוהבת אותך מאוד ושולחת לך חיבוק לחג שמח.

המון תודה ידידי היקר,

סתם דוגמא לציור בשחור...

חג שמח יום טוב יקירי.

המון תודה אביה יקרה

חג שמח

המון תודה ויקי יקרה

צר לי על הצמרמורת שגרמתי, אבל השיר בעצם התחיל כשיר חביב על דף לבן שתמיד מגרה את אצבעותיי לצייר. לא הייתי מודעת למילים שכתבתי בסוף, עד שבאו התגובות של החברים כאן. כמה חזק הוא התת-מודע.

המון תודה אילה יקרה.

חג שמח

עמוד האש

עמוד הענן

על דף לבן

באוד פחם מוצל מאש

ציירתי

מצמרר

אובדן בלתי נתפס

יום השואה קרב ולמעשה- בנו היא כל יום

תודה יצחק ידידי

כשכתבתי - סופו של השיר נכתב מעצמו

לא הייתי מודעת ברגע הכתיבה ליום השואה הקרב

זה הלב שידע...

עידית יקרה, דפים לבנים תמיד מגרים אותי לכסות אותם, לפעמים זה סתם שרבוט לפעמים זה ציור ולפעמים זה שיר.

כשהתחלתי לתאר בשיר את האפשרות לצייר בשחור ולראות צבעים, לצייר ים או עץ ולדמיין את צבעם. את סופו של השיר כתב התת מודע שלי. היו כמה תגובות שלא הבנתי בהתחלה, כי לא הייתי מודעת למה שכתבתי. אודי כתב "בדיוק לשבוע הבא" והתחלתי לחשוב, על מה הוא מדבר. ורק אחרי עוד תגובה שהתייחסה לאובדן של המלחמה ההיא הבנתי את מה שכתבתי.

מוזרה היא דרך המחשבה ודרך הכתיבה, זה משתלט עלינו.

תודה יקרה ושבת שלום.

המון תודה עליזה יקרה שלי

השחור כיסה כל חלקה טובה

אפילו שניסיתי לצייר ים ועצים ושמש...