לא נתנה לו ללכת...

לֹא נָתְנָה לוֹ לָלֶכֶת

נסים פרנקו

זֶה זְמַן שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ דָּחוּי

עַד לִפְנֵי שָׁעָה מָאַס

כוּלָּם אָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי

כָּעֵת לִבּוֹ בּוֹ כָּפַס

נָדַד מֵעִיר לְעִיר בַּלֵּילוֹת

פָּגַשׁ בְּכִיסֵי הַסְּחִי

טָעַם אֶת מְקוֹר הַיְלָלוֹת

וְסָר מִדַּרְכּוֹ בִּמְחִי

הָלַךְ לְבַקֵּר אֵצֶל מִירָה

יָשַׁב אֶצְלָהּ וְהִקְרִיא לָהּ שִׁיר

לְפֶתַע אֶת פָּנָיו הֵאִירָה

אֶל תּוֹךְ עֵינָיו מַבָּטָהּ הֵישִׁיר

הַשָּׁעוֹן הֶרְאָה חֲצוֹת הַלֵיִל

אַךְ הִיא סָגְרָה לוֹ אֶת הַדֶּלֶת

הוּא בְּלַחַשׁ אֶת הָאֵל הִלֵּל

וְהִיא תוֹדָתָּה מְמַלְמֶלֶת

וְאָז חַוָּה אֶת אֲשֶׁר פִּילֵל

כִּי הִיא הָיְתָה כְעֵין הַסּוּפָה

הוּא בַּמִּטָּה מְעוֹנֶּג יִלֵל

וְהִיא גָּמְלָה קְמוּרָה וּכְפוּפָה

וְכָךְ תָּם מַסָּעוֹ כְנַוָּד

מֵאָז לֹא נָתְנָה לוֹ לָלֶכֶת

שְׁנֵיהֶם נָתְנוּ זֶה לַזּוֹ בִּלְבַד

וְאִשָּׁם לֹא הָיְתָה דּוֹעֶכֶת.