שם בגטו הארור

מחבקת אתכם

שורדים אהובים שלי

כל צלע

כל גרם

כל גיד

מחבקת את כתונת הפסים

הרופפת הרופסת

מחבקת אתכם

עירומים,בושים, נכלמים

חסרי אונים

מעל דרגש העץ

ומתחתיו

מחבקת אתכם

טהורי הלב

מתחת שמי הפלדה

מתחת לשמש הקפואה

מתחת העולם האדיש

מושיטה לכם את כף ידי

המלטפת את הספרות

הארורות החרוטות

על ליבכם

ואתם

כה חסרי תקווה

אוחזים בחוזקה בפינכה

כאות סימן חיים

עיניכם הכבויות

חסרות רגש

חסרות נשמה

ואיה,איה אלוהים

האם היה

האם הסתתר

בתוך עננה

לא שמע

לא ראה

את גודל הזוועה

מחבקת אתכם יקירי

ממרומי הזמן

שרק השיגעון,הרוע

האיוולת והשטן

יכלו לו

ואולי...אולי

נותרה קורט תקוה

בעולמנו הארור

אהובים

חיים מתים

שלי