אמיר הגדול ואמיר הקטן - סיפור אישי

רבע שעה נסיעה מביתינו עד למשפחת מיטל בחדרה ואני מרגישה

 שאין מספיק אוויר בריאותיי, יודעת שתמיד ככה זה לפני הפגישה

 עם המשפחה, החברים, הקצינים שמבוקר עד ערב נמצאים

 בבית המשפחה.

הדלת פתוחה בבית משפחת מיטל,האם רבקה מכינה מטעמים

 ומגישה לשולחן, דוד מקבל את פני הבאים בחיבוק,

 נכנסנו אמיר שלי ואני ומיד אורו עיניהם של דוד ורבקה,

 ושוב מחדש סיפרו לנוכחים את הסיפור שהחל לפני 19 שנה.

היום לראשונה שמעה את הסיפור אשתו של האלוף קפלינסקי

 שהתלוותה לבעלה והתרגשה מאד מהסיפור המיוחד של משפחות

 שכלל לא הכירו והנה היום אנחנו כמשפחה אחת.

קבלנו חוברת "עשרים בשישים" מתערוכת היחיד של דוד מיטל,

האבא של אמיר, כל התערוכה מוקדשת להנצחת זכרו של אמיר הגדול

שנפל בלבנון בדצמבר  88 במבצע "כחול וחום" והוא בן 29.

עשרים שנה של אובדן,כאב וגעגועים מקופלות בשישים שנות

 עצמאותה של ישראל.

את התמורה לציוריו , התלויים במוסדות צבור מגוונים -

תורם דוד מיטל לרווחת חיילי צה"ל, התערוכה היתה בבית "מצארט"

ביפו וזכתה להצלחה.

גם עתה בחודש מאי 2011 מתקיימת תערוכה בתל אביב של ציוריו של דוד

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

ועוד שיר שכתבתי לאמיר הגדול:-

הַבַּיִת
הוֹמֶה אָדָם
רוּחֲךָ מְשׁוֹטֶטֶת
וּדְמָמָה.

עַנְנֵי שְכוֹל
דְּמָעוֹת שֶל דֶּצֶמְּבֶּר
בִּין רֶגַע, בִּשְנִיָה
אִבַּדְנוּ 
כֹּל מַה שֶהָיָה
צַעַר וְאָבְדָן
אֵין מִלִּים.
הָאוֹרוֹת,
לֹא רַק בְּלֵילוֹת כָּבִים 
וְהָאֶבֶן - 
אוֹצֶרֶת זִּכָּרוֹן.

~

10.3.09 - יום ב' - אמיר שלי פגש את הוריו של אמיר מיטל ז"ל

תוספת לפוסט בעקבות מפגש של אמיר בְּנִי, עם בְּנֵי משפחת מיטל במסעדה.

אמיר שלי נפגש אתמול במקרה עם הוריו של אמיר מיטל ז"ל

ועם שַי אחיו של אמיר ושני ילדיו הקטנים של שַי

אז ככה כל פעם מוסיפה לפוסט הזה המרגש אותי כל פעם מחדש.

אמיר שלי התקשר אלי מהמסעדה מרוגש כולו וסיפר לי על המפגש

והיום בבוקר קיבלתי מייל מדוד מיטל האב: