גתה אמר

בטרם הספקתי להגיב ולהגיד כי אשמח לקרוא את שירך - כבר כתבת ואני קראתי את השיר והגבתי לו.

תודה אילנה יקרה.

לפעמים המשורר בונה לו שיר וידע את מה שהוא כותב, אבל תוך כדי כתבה מילים אחרות נובעות ממנו, והשיר משנה כיוון, וזה לא מה שבאמת התכוון לכתוב.

לגבי הטיעון השני -אתה צודק לגבי שירים בעלי תוכן אוניברסלי, כשמשורר כותב על אהבה, או על טבע, מובנים הדברים בכל מקום אבל... הנה שתי שורות משירה של ללה - משוררת הודית בת המאה ה14

"אני, ללה, באתי לגן היסמין,

המקום שם שיוה ושקטי מתנים אהבים

נמוגתי לתוכם..."

הייתי בארצה של ללה ואז הבנתי טוב יותר את שיריה.

ואני מסתפקת במילים פשוטות

בזוטות

שבאות מהלב

תודה גדי יקר על שיר קסום

כזה שבא מאי שם והוביל לאי שם

ובדרך כבש אותי.

אני יודעת בדיוק למה את מתכוונת. לא פעם מגלים לי אחרים על דברים שכתבתי מתוך התת מודע. כי כשהם מפנים את תשומת לבי אל הדברים, אני רואה מאין הם באו.

צביה יקרה, תודה על דעתך לגבי דבריו של גתה, אבל אני חושבת שלא זו הייתה כוונתו. גתה מדבר על אותה כתיבה שהיא באה לפעמים מתוך התת מודע. זה לא מילים מפוצצות, אלו מילים פשוטות ורגילות. לפעמים רוצים לכתוב על ים שקט ביום אביב נאה, וסערה שמתחוללת בנפש פנימה יוצרת שיר של ים גבה גלי. לזה מתכוון כנראה גתה שאומר, המשורר יודע מה רצה לכתוב אבל אינו יודע מה כתב.

לגבי המקום, לאדם שחי כל ימיו במדבר ומעולם לא ראה ים, גם התיאור היפה והמדויק והמרגש ביותר של ים לא יביא לעיניו את המראה. כשהמשוררת ההודית ללה כותבת

"אני ללה, באתי לגן היסמין

המקום שם שיוה ושקטי מתנים אהבים

נמוגותי לתוכם..."

להבין את זה צריך לבקר בהודו ולראות בשעת ערב את הובלת האלה אל מקדשו של האל כדי שיתאחדו באהבה. אחרת זה סתם סיפור.

לא בכדי קיים המשפט: למה התכוון המשורר?

הכתיבה באה מתת המודע, ולעיתים אדם מן הצד רואה בה דברים שהמשורר עצמו לא ידע שהם קיימים וכן מסכים עמם.

הכתיבה היא תהליך עלום ומסתורי, ולא הכל נהיר לכותב עצמו. וזה בעיני אחד הדברים המרתקים בכתיבה.

לגבי הקשר בין הכותב לארצו-זה לגמרי כך. סיפר לי פעם רוני סומק בראיון שראיינתי אותו שקשה מאוד לתרגם שירה, כי תלוית תרבות. בעיקר שירה מודרנית השואבת מילים משפת היומיום לא אחת. ביטויים שקשה לתרגמם לשפה זרה. הוא סיפר כי מעת לעת בתרגומים של שיריו לשפות אחרות מותירים את הביטוי כמות שהוא בעברית, ומבארים למטה את הפירוש. ישנם דברים שאנו נוגעים בהם בשירה שהם אוניברסליים כמו: אהבה, אכזבה, חברות, בגידה. כל עולם התחושות הזה דומה בין בני האדם ולא משנה היכן הם נמצאים. אך אם נכתוב על הקונפליקט הישראלי פלשתינאי, זר לא יבין זאת. הוא ייחודי לנו. לא דומה לשום קונפליקט אחר. אם נכתוב על החיים בקיבוץ, זר לא יבין זאת-זה ייחודי. לכן יש ללכת לארצו של המשורר. כמו הדוגמה שנתת משיריה של ללה. ישנם דברים שהם בהחלט תלויי תרבות. את השיר בנושא הנוגע לחלקו הראשון של הדיון אכניס עוד מעט, יש לבטים עם מילה אחת.

הכתיבה שבאה מתוך התת מודע - כל כך נכון. אני יודעת מתוך הכתיבה שלי, שישנן פעמים שאני מתחילה לכתוב ואני יודעת מה אני רוצה לכתוב, אבל המילים פתאום לוקחות אותי למקום אחר. זה כמו בציור שפתאום נכנס צבע "שלא מתאים".

את גם צודקת לגבי סיפור המקום בו חי המשורר, מי שלא חי בו לא יבין אותו. ויפה הדוגמא על החיים בקיבוץ, זר לא יבין זאת.

סקרנית לקרוא את השיר על אותה כתיבה מודעת ולא מודעת.

השעה כבר אחרי חצות - אז בינתיים לילה טוב

כשמשורר כותב על ארצו, אין הכוונה לנופים אלא לאותה ארץ שבנפשו היא. לאותם דברים שהם מיוחדים לארצו והוא חווה אותם. אשוב לדוגמא שנתנה גלי בתגובתה. משורר שיכתוב על הקיבוץ, יוכל להעביר את חווית הקיבוץ רק למי שחי כאן או שיבוא ויחיה בארץ כדי להכירה. כך שיש משהוא בדבריו של גתה.