שיר חסר יומרה של אביב וגעגוע

מקום קטן בהרים:
מקום קטן-
עיני מתכסות דוק כל אימת
שאני רואה מולי את השמש
השוקעת מעל פרוד-
והכינרת מתנגנת מעבר:
מתפנקת. מתעדנת
כמו רוצה שאבוא
אל בין זרועותיה החמות-
הטובות.החושקות..
מי ישיב לי את הימים
הכחולים,בהם:הדשא נטף טל בבקר

 וריח הפרות מהרפת

מבקש להתאדות כמו-
עת הטנדר נסחב במשעולי
העפר אל ארץ התפוחים
האדומים,שאין כמותם להלל-
ואני שולח ידי אל בין הענפים,
ומרחוק שומע-
את אסתר עופרים.

והלילות בהם זרמנו,
מהופנטים באור ירח-
אל המעיין,והילדות היפות
צוחקות,והדם בעורקים-
כיין מיטיב לב,
ומשהו עמוק בפנים
מתנגן בעצב:
הר וכינרת.וגעגוע-
ללא סוף. 

ללא הרף.