בית

תודה גדי שהזמנת אותנו אל ביתך

הוא מבצרך - אבל שעריו פתוחים

אינך מתכנס בביתך כמו צב

אבל נושא את ביתך איתך.

את צודקת, אדם יוצר את ביתו. הוא שנותן לו את הצביון שלו.

ובית זה גם מקום שבו תינוקות משמיעים את קולם ודורשים את כל תשומת הלב והמון אהבה.

ריגשת אותי צביה על תיאור הבתים שהיו לך והבית שלך שהוא גם מבצרך.

קראתי על בית ילדותך - יכולתי לראותו, לחוש את הריחות, לראות את הפיג'מה המקופלת ולראות את אביך עטוף בטלית.

והאושר כאשר הנכדים הורסים את הבית, ובצחוק אומרים, אחר כך נסדר - והולכים. משאירים לך לסדר את היותם וזה נפלא.

תודה.

כל כך נכון רחלי יקרה, בית זה באמת כל הדברים שמנית - ועוד. בקיצור בית הוא הלב.

בית בשבילי זה המקום בו אחרי המון זמן שאני לא נמצאת-
 אני נכנסת, ורוצה לצעוק בכל החדרים- "בית איזה כיף!!"
ולהסתובב ולעבור חדר חדר, ולחבק את כל יושביו האהובים.
בית זה החדר, הפרטיות, הנוחות,
בית זה אהבה.
כרגע יש לי שני בתים- איזה תענוג!
אחד בצבא (בתור מורה חיילת יש לי וואחד דירה),
ואחד בית ילדותי
וממש בקרוב- אני אשתחרר ובית אחד אעזוב, אבל זה גם משמח כמובן.
שרק ירבו הבתים שאזכה להם בחיי- בית בשבילי זה אהבה.

בית זה המקום בו את נמצאת - וטוב לך שם

בית זה מקום בו נמצאות אהבותיך

נפלא, גם אני חושבת כך.

עזיבת בית (השחרור מהצבא) זה לפעמים עצוב לפעמים שמח אבל העיקר לעשות את זה בלב שלם.

מאחלת לך לעזוב את הבית (הצבא) בשמחה ולהגיע לבית מלא אהבה.