המבשרים

אינני יודעת מאין צץ ועלה לו הזיכרון הזה על המבשרים. הדפיקה הזו בדלת, השלושה שעומדים שם - הצעקה שנבלעת בגרון ואינה נשמעת.

הריק הנורא הזה שנשאר אחר כך. העיניים שנותרות כבויות, הדמעות מכבות את האור שהיה בהן.

תודה אהובה שלי שאת שומעת את השתיקה הזו.

תודה אהובה על החיבוק הזה, הוא תמיד בא בזמן...

אתה צודק יהושוע, השתיקה מדברת כאן.

שבוע טוב.

המון תודה עוזי יקר, כבוי הוא חי את חייו. והמילים - המילים בתוך השתיקה נמצאות

תודה על החיבוק.

תודה דורי, זה נורא עצוב.

שבוע טוב.

תודה גדי ידידי, זה באמת קשה להיות המבשר. גם אני לא יודעת אם הייתי יכולה לעשות את זה.

תודה על התיאור המצמרר של האנשים המתגלגלים והאבנים המתגלגלות.

וואו אילה, חמש מילים והן כמו פטיש מכות.

תודה לך יקירתי.

תודה עליזה יקרה שלי,

הרגע הזה שהם באים, הם תמיד שלושה, הוא נורא.

אינני יודעת מה פתאום עלה בי הזיכרון הזה, אבל כשעלה הוא הכה בי והייתי חייבת להוציאו.

שבוע טוב אהובה.

המון תודה ויקי אהובה שלי, אינני יודעת מה פתאום, אחרי כל כך הרבה שנים, עלה בי זיכרון שכזה. הוא היה כל כך ממשי ששהייתי חייבת לכתוב אותו כדי להירגע.

שבוע טוב יקרה

המון תודה. אינני יודעת מה פתאום נכתב לי השיר, אבל הרי אין לנו שליטה על זכרונות ומחשבות. ולי פתאום בא הזיכרון הזה של הדפיקה בדלת של שלושת המבשרים ואת אבא שלי, שמאז כבו עיניו.

תודה חבר יקר ואהוב שלי.

יום טוב ידידי היקר, אינני יודעת איך מבשרים בשורה שכזו, גם אינני יודעת איך מקבלים את הבשורה.

אני רק יודעת מה נותר אחריה...

תודה ידיד יקר על דבריך.

מול אודים כבויים

בכה

במבשרים

שליחי הכאב והשכול

כמה כאב

חיבוק

שיר מאד כואב ומרגש שוררת -

והצלחת באמצעות המילים להמחיש את הרגעים הקשים של אותו אדם.

יישר כוחך!

 יום ירושלים שמח לכולנו.

יהי זיכרו ברוך.

אכן רגע כזה לא ניתן לשכוח.