לילה בעיר זרה

לילה בעיר זרה                   

טיילתי ברחובה של עיר

ירח שט בשמים

מגדל הוצף באורו

גגות נצצו מגשם שירד,

במרזבים –

עדין נשמע קול נקישת טיפותיו.

אפלה ומנוחה שׂרו על העיר

בבתים אנשים נמו את שנתם

פרחים סגרו גביעיהם,

חסד רב צָפַן בקרבו הלילה.

לרגע נדמה היה –

שהנה באה אותה מנוחה רגועה

אשר הכל נכספים אליה,

רציתי להקפיא את הרגע.

עוד מעט תעלה השמש

תעורר את הפרחים ואת האנשים

שוב תתחיל מלחמת הקיום,

שוב יתפרצו וישלחו יד זה בזה

בעל הון בחסר הון

עב בשׂר בדל בשׂר

גוף ברוח

חוטא בִּיְשַר-דֶּרֶך

שכן בשכן

מדינה במדינה

כל אחד רק על עצמו יחשוב

ודגים גדולים יבלעו דגים קטנים,

זה מנהגו של עולם מימים ימימה.

אבל גם בַּקְּרַב האינסופי הזה

לפעמים אפשר לחוש באותה שלווה

אפשר למצוא את המשהו

המעלה את האדם אל האושר הזך –

אל המעלה העליונה.