שדים ביער

יש שדים בלב ממלכת היער העמוק בו

הם מהלכים, קופצניים וחסרי מנוח, מייסרים

את שמסרב להיפרד, את שמתעקש ללכת בתוכי

עד סוף ימותי כולם.

הו, זכרונות ממאנים לכת : חורשים צלקותיהם

 בין עורקי  כסכינים משולות ואין רחם,

 ואין אלוהים לשלוח את ידו ולהניאם

מאשר מעוללים הם לנשמתי ,

שקווי ימים רחוקים וכואבים משוטטים בה

ללא הרף, דרך שירים ומנגינות שאהבתי

ונשים יפות שחנו לפתח עיני, אהבוני ואהבתיהן-

ואינן עוד,ורק קול שדים הולך ומקפיא

את צעדי, כחום היום, כחום הלילה-ואני הולך.