לבן פזור

                לָבָן פָּזוּר ( הָלוֹךְ-רוּחַ )

נסים פרנקו

הִלֵּךְ לְאִטּוֹ בְּתוֹךְ הָרִיק הַשָּׁקוּף

הִבִּיט לַעֵיל, יָצַר בְּעֵינָיו

דְמוּיוֹת מִכַרֵי נוֹצָה

פֹּה צִפּוֹר בְּנִיקּוּר גַרְגֵּר

שָׁם נַעֲרָהּ עַל סַפְסָל מַמְתִּינָה

מִשְּׁבְּרֵי-יָם קוֹצְפִים בַּתְכוֹל הַנָקּוּד

וְהַלָּבָן...פָּזוּר

עֶדְנַת קַרְנֵי חַמָּה רַכּוֹת נִצְנֵצוּ

בְּשִׁבְרֵי זְגוּגִית וְהִתְפַּזְּרוּ לְרַגְלָיו

בִּשְׁלַל צְבָעִים עַזִּים וְעַלִּיזִים !

הָרִיק הִתְכַּנֵּס לְאוֹטֵם אָפוֹר שֶׁטָּמַן

בְּחוּבּוֹ אֶת מְאוֹר הַתְּכוֹל

צִיפּוֹרֵי הַשִּׁיר נָסוּ מִתּוֹךְ הַכֵּהוּת שֶׁסָּגְרָה

עַל הַמַּבָּט בַּצָּלוּל –

הִבִּיט פְּנִימָה לַמָּקוֹם בּוֹ חָבַר

הֶעָבָר לַהוֹוֶּה

דָלָּה פָּנִים, אֵירוּעִים, אֲתָרִים שֶׁבָּלְטוּ

אָגַד אֶת שֶׁאָהַב, וְנִפָּה אֶת הַשְּׁאָר

שְׁנֵי הַמַּצָּבִים חָבְרוּ לְמַסְקָנָה אַחַת יְבֵשָׁה

הַיּוֹם יֹאהַב עַצְמוֹ לְמַעַן עַצְמוֹ, יִחְיֶה

אֶת הַהוֹוֶּה, וְדַעְתּוֹ לֹא

תִּטְרַח לְפֵשֶׁר הֶעָתִיד

שֶׁיִּתְהַוֶּה.