מעשה בשוטפת כרוב ומנקה כרוביות שנתחלפו.

 היה היתה פעם, אישה, לא צעירה, ותפקיד לה : שוטפת הכרוב במטבחו של המלך.

והיתה האישה עומלת, מבוקר עד ערב, יען כי אהב מאד המלך כרוב. אולם, במצוות רופאו, חא הותר לבוא אל צלחתו כי אם כרוב נקי, שתוי ושרוי, מוחמץ ושטוף כדבעי, רק הוא יעלה ויבוא אל צלחת המלך.

בבקר היא שבה ובערב יוצאת מבית המלך, ואין עימה כי עם כרוב, סכין גדול לחיתוך עם קרש, מים, חומץ וכלים להשריה.

כך היה מנהגה כל הימים.

והנה, באחד הבקרים, עוד היא עמלה על כרוביה, נשמעה חריקת הדלת, ואל.תוכה גלש עלם חמודות.

"מי ומה אתה"? שאלה אשת הכרוב את הזר. והלה, כאילו לא פנו אליו כלל, הולך ושורק לו. ידיו. בכיסים, מתבונן בכלי המטבח ונושף בבוז קל.

מי ומה את? סינן הצעיר אל מול פניה המיוזעות.

"אני אשת הכרוב" ענתה בגאווה, מציגה לראווה את מרכולתה, וכבר מרגישה איך תנופת הרהב אשר בתוכה מתחלפת בחוסר אונים, שאין איש יודע מהיכן זה צץ פתאום.

והלז, ללא חתימת זקן על סנטרו המונף בגאווה אל על, הנהן רק, מתחת לאניצי שפמו שרק החלו לבצבץ, ואמר "אה, הדבר הזה..." ונדם.

"ומי אתה איש צעיר"? שאלה בשנית, "הלא תאמר לי מה מעשיך בבית המלך, מנהל המשק, חטיבת המטבחים, אגף ירקות חיים, מחלקת עלים, חדר השטיפה והחיתוך?" כך הרחיבה ופירשה, על מנת שידע כי אין היא סתם טבחית, אלא טבחית ראשונה, וזה לה חמש עשרה שנה בארמון המלך, והרבה יגיעות התייגעה עד שהגיעה למעמד נכבד זה.

והוא – כלום. לא מילה, לא ארשת כבוד. רק עומד.

הלא לא תעמוד פה עד סוף היום, אדוני, כי אין להתבטל בארמון המלך. אם אכם הגעת על מנת לסייע בידי, לך אל המחסן מאחור והבא לי עוד שלשה כרובים! התחילה לצוות, וכבר את עצמה שכנעה כי הגיע זמנה שיביאו לה עוזר, והיא – תשחק באי-פון.

הבחור יצא מאחור, אל המחסן, וחזר – עם שלש כרוביות!!!

"לא! כרובים!!! האם אינך יודע להבדיל בין קודש לכרוב? "

וכמו לא אמרה דבר, המשיך החדש בדרכו ישירות אל השיש !! אל השיש שלה!! ששנים לא נגע בו זר, מניח את כרובית על קרש החיתוך, ומתחיל לפרק את הכרובית לנתחיה.

באומנות

בעדינות

ובסבלנות אין קץ, הבדיל בין הפרחים וחתך אותם לגודל המושלם לשטיפה,

פתאום, דפיקה בדלת.

נכנס ראש האגף, ומודיע: "נקדם בברכה את המאסטר החדש שלנו, לשטיפת הכרוביות. החל מהיום ישמש דיויד  (מתברר כי זה שמו של הברנש) בשני תפקידים: שוטף הכרוביות – ומנהל מחלקת ירקות עלים.

אשת הכרוב שמעה – וכאילו חרב עליה עולמה. הכיצד מעז הילדון הזה, לבוא ולשמש כמנהל שלה? שהלא עד היום לא אכל המלך כרוביות כלל, במצוות רופאיו אשר אסרו עליו, מחשש שמא ייכנס זבוב במעיו...

ומהיום?

מה יהיה על הכרוב ועל שוטפתו?