הַלֵּב וְהַנֶּפֶשׁ/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                              

הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר,

 וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי

 לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

במסכת אבות (פרק ה', כ'):
מתוך תפילת שחרית

הַלֵּב וְהַנֶּפֶשׁ/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

כְּשֶׁבַּלֵּב יֵשׁ תְּחוּשָׁה שֶׁל עַצֶּבֶת,

וְהַרְגָּשָׁה שֶׁל חֹסֶר אוֹנִים.

הַנֶּפֶשׁ גַּם הִיא נֶעֱצֶבֶת,

הָאוֹתוֹת נִכָּרִים בַּפָּנִים.

כְּשֶׁבַּלֵּב יֵשׁ תְּעוּקָה מְיַסֶּרֶת,

וְהַמַּצָּב עַל פָּנָיו לֹא מַזְהִיר.

הַנֶּפֶשׁ גַּם הִיא נֶעֱתֶקֶת,

פּוֹרֶצֶת אֲנָחָה לָאֲוִיר.

בָּרַקָּה קוֹל הַלְמוּת הַמַּקֶּבֶת,

וּבַרֹּאשׁ הָרַעַם מַפְעִים.

מְחַפֵּשׂ יָד מְחַבֶּקֶת,

שֶׁתַּשְׁקִיט אֶת הַסְּעָרָה שֶׁבִּפְנִים.

מִתּוֹךְ הַתֹּהוּ וּבֹהוּ,

קָם מִתְנַעֵר מְרִבְצִי.

בְּמָרָה שְׁחֹרָה לֹא שׁוֹקֵעַ,

בְּאֵל  אֲנִי שָׂם מִבְטָחִי.

יַד אֱלֹקִים נִשְׁלַחַת,

מְלַטֶּפֶת אוֹתִי מִמְּרוֹמִים.

יַד אֱלֹקִים הַבּוֹטַחַת,

מְשַׁכֶּכֶת וּמֵרְפָּאָה יִסּוּרִים.