תרמית.

תרמית.

הקרב נגד כוחות האופל, נמשך כל הלילה.

הותקפתי באישון לילה, כשעיניי מאיימות להיעצם, כשגופי מייחל למנוחה.

כוחות האופל פתחו במתקפה, כי הפניתי להם את הגב.

עוד טרם נסגרו שמורות עיניי, כבר חשתי בחבטות הראשונות.

בזעם רב, כי הופרעה מנוחתי.  בזעם רב, כי נפצע פצע בליבי, בזעם רב הדפתי את ההתקפות הראשונות.

אחרי ששכח הגל הראשון, נפלתי פצועה ומותשת, אל בין קרבות השינה.

בנים לא נים ועין אחת פקוחה, המשכתי להדוף את המתקפה.

מתוך חלום, הגיעה לפתע הבנה:

הלוא כוחות האופל, ניזונים מהפחד, הכעס והשנאה.

זהו מבחן של אומץ, כיצד להפוך שטן למלאך.

את החבטות הבאות ספגתי ברכות.

בעדינות החזרתי אותן לאחור – ידיים, ברכיים, רגליים, שלחמו בי כל הלילה.

כשהשחר עלה, הסתיימה המערכה.

כוחות האופל הובסו והדגל הלבן הונף.

יריבי האהוב קרא לי אליו ועטף אותי ברך ונשק בעדינות על פניי.

אך אני לא הרגשתי מנצחת.

כשהתרפקתי על גלי הרכות שעטפה אותי, הרגשתי שרימו אותי.

ידעתי, כי המלאך שנית יהפוך לשטן והקרב עדיין לא תם.

קמתי לשגרת יומי בלב כואב.

גופי כבד כמטיל של עופרת ושמורות עיניי, שורפות עדיין מאש הקרב.

המערכה הראשונה נגד כוחות האופל, הסתיימה ללא נזקים.

אך אני לא הרגשתי מנצחת.

אני הרגשתי, שהקרב רק מתחיל…