היכן שדורכות כפות רגלינו, שם מצוי עולמנו

היכן שדורכות כפות רגלינו...שם מצוי עולמינו / ציקי חקלאי

נאחזים בחלקי חיים שאינם, שפסקו להתקיים

עולם רוחש רגשות, סוער וגועש,שב וממלא ישויות.

רגעים של סבל מעיק נפש, קרעים של זכרונות מרחפים,

עולים וצפים אל מישור החיים, אל ההווה הרגעי היחיד שקיים.

עידנים של קיום שהיו ואינם, הוויה שנמוגה ושוב לא תחזור,

מגיחים לתוך רגע אחד של נשימה, שקיומה תמיד נוכחי.

האם נשימה תוכל ל"התקיים" בעבר..?

האם יש קיום לרגע של נשימה בעתיד שלעולם לא יבוא..?

העתיד הרי היא מילה המתארת הוויה עלומה, מסתורית שאיננה,

מייד, ללא נוכחות של זמן,  כאשר מגיעה פיסה של עתיד היא הופכת לרגע של הווה.

העבר לעולם לא ישוב, העתיד לעולם איננו "ישנו"

הזמן איננו קיים במציאות,

הזמן הוא יצירת הדמיון של מחשבותינו.

הנוכל להבין זאת..?

אם נבין, נדע

היכן שדורכות כפות רגלינו שם מצוי עולמינו.