מאמר של רחל מראני

כמו היא מילת המפתח.

ללא ספק העבר הוא זה שעיצב אותנו. הבית בו גדלנו, חוויות אותן עברנו, האופן בו התנהגנו בחברה כילדים. כל זה עיצב אותנו לטוב ולרע. או  שנגררנו לתוך אותו דפוס התנהגות, או שיצרנו את ההיפך ממנו, ואולי התנערנו דווקא ממקומות "נמוכים" ואז התעצמנו וגדלנו נפשית.

מילת המפתח היא כמו, כאמור. ברגע שאנו כבולים בחוויות העבר, הוא זה המנהל את ההווה שלנו ואת העתיד.

עלינו להשלים אתו, להכיר אותו כידיד שהיה נכון באותה תקופת זמן ולומר לו שלום. להפרד. רק אז אנו חופשיים כציפור דרור לנסוק אל השמים.

לגעת ברוח

נסיקה ללא כנפיים

כאילו אין שמיים

רק לובן וקלילות.

עברך פרוש שם מטה

כל אשר עברת

וזה כלל לא מפחיד.

מזמן כבר השתחררת

מהילד שהיית

אתה בונה לך עתיד.